Post date: Sep 16, 2010 3:49:17 PM
15/9/10 2:20
אני יושב עכשיו בחדרון החשוך שבאכסניית Art Hostel, בלב העיר סופיה.
היום בשעה 17:30 המראנו סגל, שותפי למסע לשלושת השבועות הקרובים, ואני לטיסה קצרצרה של שעתיים ועשרים ליעדנו ההתחלתי במסע האירופי – סופיה. היציאה לטיול היתה כל כך ספונטנית ומיידית שפריט המידע היחיד שהיה ידוע לי על סופיה, מלבד היותה עיר הבירה של בולגריה, הוא שהמטרו פה בשיפוצים ושיש פה כנסיה ממש עתיקה, מהסוג שבנו במאה השישית כשבולגריה היתה חלק מהאימפריה הביזנטית. לא משהו שלא מאפיין אף עיר מזרח אירופית אחרת. פרט המידע החדש מעבר לנ"ל הגיע בדיוק כשהמטוס הנמיך לקראת נחיתה ומסך המידע שבתקרת המטוס (זה שמציג גובה, מהירות, טמפ' וציור של מטוס בגודל של ישראל) הראה 512 מ' גובה אז זעזוע נורא הכה במטוס ובעודי עוצר נשימתי מצפה לגרוע מכל, נשמע קולו השלו של הטייס – "צוות העבר דלתות למצב ידני". סופיה מסתבר יושבת על רמה בגובה 500 מ' וכמו בירתנו – הרים סביב לה. נייס.
עם היציאה מהמטוס קיבלה את פנינו קרירות ידידותית. מן 19 מעלות יבשות ונעימות. והודות לחוקיה הבלתי מובנים של מדינת ישראל לגבי שעון החורף, נדרשנו להזיז את השעון דווקא שעה קדימה, על אף שסופיה שוכנת משמעותית מערבה לישראל. לא נורא, אני חובב נלהב של אי סדרים גאוגרפים.
תוך כדי המתנה לכבודה ניסינו להבין אם ניתן לשלם ביורו בצורה חופשית במדינה או שרק המטבע המקומי תופס (קוראים לו לב או לבה או משהו כזה). אחרי 10 דקות סגל ואני הבנו שניסיון ההבנה הזה לא יתקדם הרבה אם לא נשתף בשאלה גורם שגם מבין בעניין. התברר מפקידת תחנת המוניות שאפשר לשלם ביורו. ומהפקיד שבעמדת המרות הכסף התברר שלא ניתן. 1:1 תיקו עם יתרון קל לפקיד ההמרות שכן הוא אמור להבין קצת בכסף. לא לקחתי צ'אנס ולפני שעלינו למונית שהוזמנה עבורנו חשתי לכספומט הקרוב, להוציא לו את הלב מה שנקרא.
על בסיס מפתח של 70 יורו ליום לשלושה ימים עם יחס המרה של 1:2 לטובת היורו יצא ש400 לב יספיקו לשהייתנו המתוכננת בעיר. הקשתי על לחצן ה400 שבמכשיר ולאחר רעשי חרחור וחריקות, יצאה, ממש בקושי, סטיפה מטורפת של כסף מהחריץ. אני חושב שהחריץ הזה צריך לעבור טיפול תחורים ממש בקרוב בגללי. לא ברור למה, אבל הכסף החליט לצאת אך ורק בשטרות של 10 לב. 40 שטרות סה"כ. הכנסתי את זה לארנק אך הוא סירב להתקפל ולהיסגר. חשבנו לרגע שאולי עשינו טעות חישוב בסדר גודל, אך אני יכול לומר בשלב זה של הערב לאחר שיטוט בעיר – לא אין טעות, יש פשוט בעיה עם משרד האוצר הבולגרי שהחליט להסתפק בהנפקת שטרות רבתית של 10 לב בלבד ועוד מספר שטרות בודדים של 2 לב, שאף זכיתי להיות בעליו הגאה של אחד מהם. וכמובן אינספור מטבעות מיותרים.
20 דק' במונית גז (המכוניות פה עובדות על גז, יש להם מיכל מפחיד כזה בתא מטען המשווה להן מראה של מכונית מרוץ מ"מהיר ועצבני" גרסת שנות ה-80) עם נהג שהאנגלית שלו מסתכמת בשיעול טורדני, והגענו להוסטל הממש מגניב Art Hostel, אשר מתגאה בציורי קיר מיוחדים, בר תת קרקעי שנראה יותר כמו מערות קבורה שחבורת שתיינים מרחבי אירופה התנחלה בהם (אבל במובן הטוב של המילה.. אם אפשר להגיד את זה) ואינטרנט חופשי.
החדר המשותף בעל 6 המיטות מאכלס כרגע רק את סגל ואותי, צמוד אליו מקלחת עם מים חמים היוצאים בטיפטוף קל או מים קרים בזרם שוצף ומן מטבח משותף שמזכיר קצת מטבחון צבאי שמעולם לא נוקה. איש הקבלה בחור חייכן בשם מרטין אשר טוען שיש לו את הבוסית הכי טובה בעולם, טוב ראינו אותה היא באמת ממש כוסית. ומשום מה יש בחדר יותר דלתות מחלונות. אבל אין תלונות – מה גם שמדובר על נזק של 10 יורו ללילה סך הכל. בדיחה. אני מעריך את המקום הזה ולו רק כי הוא מגיש ארוחת בוקר מ9-11. שעות הבוקר למביני עניין. וזה עוד כלול ב10 יורו של החדר!
לאחר התמקמות מהירה בחדר יצאנו לשיטוט אקראי בעיר. למי שלא מכיר כלל את בולגריה וההיסטוריה שלה רצוי להבין שמדובר במקום מאוד רוסי מיסודו, בכל המובנים – השפה היא מין רוסית בלקנית, הכתב בכל מקום הוא קירילי, הקומוניזם השאיר פה אותותיו גם ארכיטקטונית וגם מנטלית. בקיצור אווירה מזרח אירופית קלאסית.
לא לקח הרבה זמן עד שהבנו מספר דברים –
הנשים כאן מאוד אוהבות את אותו סגנון הלבוש האהוב על זונות, אך שוב אני אגיד – במובן הטוב של המילה, חושפני בטוב טעם.
מה שמקשה על העניין הוא שכל 500 מ' צצה בחורה מקרן רחוב ושואלת "סקס? סקס? צ'יפ!" הם רודפות אחריך ממש כמו הילדים הנפאלים המבקשים נדבה. בעיקר היתה מפחידה אחת עם עינים כל כך פוזלות שיכלה להסתכל עלי בעין אחת ועל סגל בעין שנייה לא משנה איך או כמה רחוק עמדנו אחד ביחס לשני. היא היתה מאוד החלטית וניסתה לבלבל את סגל בהינף יד מהיר, וכשאני אומר כאן לבלבל אני לא מתכוון משורש של הטעייה, תפעילו את הדמיון.
העיר מאוד שקטה ודלילה יחסית בתנועת תושבים ומכוניות, לפחות בשעת הלילה בא אנחנו הסתובבנו. מאוד מהר בתחילת השיטוט נעצרנו ליד "קיוסק בירות", הוא נראה ממש כמו דוכן עיתונים רק שבמקום עיתונים הוא מוכר בירות. שאלנו את אחד מעוברי האורח איזה בירה הוא ממליץ והוא הצביע על פחית ירקרקה עם הכיתוב Zagorka, 1.5 לב, כ-3 ש"ח לפחית של חצי ליטר, לא רע בכלל! ואפילו טעימה. 8 בסולם הגולדסטאר.
אמנם רוב המקומות היו סגורים אך ניתן היה לראות את עושר החנויות, המסעדות ומקומות הבילוי. חלפנו בהליכה של כחצי שעה על פני מסגד מרשים, כנסייה עתיקה ואפילו מה שנראה מרחוק כבית כנסת גדול מידות (ניתן היה לראות בבירור את מגן הדויד המתנוסס על אחד הצריחים שלו) ובערך 100 קזינואים, אין ספק שרב תרבותיות היא מאפיין חזק של העיר אשר הושפעה ועודנה מושפעת מעולם המזרח (טורקיה ורוסיה) והמערב האירופאי. המראות בהחלט השאירו אותנו עם ציפיות חיוביות ליומיים הקרובים בהם ננסה במהלך היום לספוג את עיקר העניין שבעיר בשילוב סייסטות ובתי קפה ובלילות להנות מחיי הלילה הסוערים, יש שיאמרו אף המופרעים, שהעיר הזו מציעה.
עצרנו בשלב מסויים לארוחת לילה בדונקר טורקי שכללה מנת שווארמה עוף לסגל ופלאפל עבורי, שם התבררו לנו שני דברים – משום מה "תודה" בבולגרית זה "מרסי", כמו בצרפתית. ודבר שני – לא בטוח שהגוף שלנו יעבור את הלילה אחרי מה שנכנס לתוכו. האמת שסגל היה מרוצה מהמנה שלו, אבל אני ממש לא מבין מה אכלתי. פלאפל זה לא היה. מה שכן, זה היה ממש זול, ויחד עם הצצות מזדמנות לתגי מחיר על ציוד חשמל ופרטי לבוש בחלונות ראווה, עושה רושם שבולגריה היא התאילנד של אירופה, הכל ממש זול פה! עם שכבת אבק קלה על כל מוצר..
משם המשכנו לאורך הרחוב חזרה לכיוון ממנו באנו כשלפתע, בדיוק כשחלפנו ליד המסגד שראינו בדרך הלוך, תקף אותי צורך עז להשתין. ממש התחשק לי לחלל איזה מקום מוסלמי אז הלכתי לחפש פינה נוחה להשתין לידו. סגל החליט שצריך לצלם את זה בוידאו, כשחזרתי ראיתי שהסרט שסגל הפיק הפך בנתיים לסרט דוקומנטרי על חייו של ספרדי מברצלונה שכבר שנה עובד בסופיה בתור הומלס. דיברתי איתו קצת בספרדית והוא חיבק אותי לתמונה, אני לא מפסיק להתגרד מאז.
כשכבר הינו קרובים לאכסנייה, חלפנו על פני מה שנראה ככניסה למועדון כשמהפתח בו עמד המאבטח בקעו צלילי מטאל כבדים. החלטנו שכסיור מקדים לקראת מחר נציץ לראות מה ההתרחשות.
עם הירידה במדרגות פנימה קיבלו את פנינו שלוליות דם מפוזרות ספוראדית לאורך המדרגות, שלוליות שהתחזקו לקראת הכניסה לשירותי המקום. חלפנו על פניהם בשיוויון נפש לא אופייני ובפנים התגלה מועדון בתפוסה חלקית אך בכל זאת מרשימה שכללה צעירים וצעירות שהתחלקו לשתי קבוצות – אלו שישבו ליד שולחן או בר ושתו באופן רציף ואלו שריחפו באוויר במהירות סילונית עד שהתנגשו במעופף סילוני אחר בתיאום המשתדל להשתלב עם מוסיקת המטאל שצעקה ברקע (אני נוטה להאמין שהדם שראינו קשור לחבורה הזו). כמו כן היה בולט התפריט במקום שהציע פשוט בקבוקים שלמים למכירה לשתייה על הבר, ובמחירים מגוחכים! (30 שקל לבקבוק וויסקי).
המקום, על אף חבורת הפוגו, שפוררה את עצמה אט אט לחלקיקי בולגרים קטנים, היה מרשים גם בקהל המקומיים שנראה היה ממש בראש טוב וגם בעיצוב תל אביבי משהו. לא נשארנו היות וסגל כבר פעל על סוללות ריקות והיה חייב שינה טובה ומהר, אך ביציאה שאלנו את המאבטח אם יש ימים עם מוסיקה אחרת והוא אמר – "כן, ימי חמישי, מחר, יש האוס ורטרו". "מגניב" אמרתי, ."אז נתראה מחר!"
אז כרגע סגל נכנס לשלב האר-אי-אם, מצב שהגוף שלו לא חווה מזה שנה. ואני כותב על הלפטופון שלי. זהו – מהמעט שיצא לנו לחוש בחשיכת העיר המיוחדת הזו התמלאנו ציפיות לקראת יום המחר. השילוב הרוסי-מערבי-מודרני שיש פה בעיר נראה כתערובת של הנאה מיוחדת במיוחד. או במילים אחרות – סופיה היא מעין תל אביב של שנות ה-80 שהועתקה ליבשת אירופה ומולאה בתושבי אשדוד. לילה טוב!