מזרח מערב

Post date: Oct 10, 2010 9:24:52 PM

יחד איתי בחדר המנוחה המשותף של ההוסטל ישב אמריקאי בשם ניית'. השעה היתה כבר שש בבוקר ואחרי שנחת מוקדם יותר באותו היום מניו יורק, סבל ניית' מג'ט-לג אימתני ועל כן ישב וקרא, מחכה לשעת הערב האמריקאית שתגיע ותמשוך אותו למיטה. אני נחתתי לפני שלושה וחצי שבועות מישראל וסבלתי מג'ט לג מסוג אחר. ג'ט לג מסיבות. היה זה ליל המנוחה שלי, בו לא יצאנו למרות שיכולנו אם הינו רוצים; סגל ישן ואני כתבתי להנאתי עד השעות הקטנות של הלילה שהלכו ונהיו בנתיים יותר ויותר גדולות. התעוררתי ב13:00, 5 דק' אחרי סגל, שישן פי 3 יותר ממני והתלונן על עייפות קלה. התלבשנו ואחרי ארוחה מהירה במסעדה בשם China Point, בה בוצע פשע קולינרי שבתאילנד דינו מוות אשר כלל הכנסת קטשופ לפאד תאי שהזמנו. משם המשכנו למקטע המפורסם של חומת ברלין.  1.5 ק"מ של קיר בטון, שאם הבנתי נכון איננו החומה המקורית אלא הובא לשם לאחר הריסתה ב1989 והונח במקום בו החומה עברה. לשון הבטון חולקה למקטעים שכל אחד מהם הושם בידיו של אמן אחר בעולם שדאג לעטרו במיטב האומנות הפוליטית הציבעונית שידו יכלה לייצר. התוצאה הסופית מרשימה למדי ולמעשה מבלי קשר לחשיבות ההיסטורית של החומה הזו, שחצצה בין שני צדי העיר במשך כ-30 שנה, כמוצג אומנותי מדובר בתצוגה מהנה אשר ניתן ליישם לדעתי בכל עיר בעולם, פשוט בשביל הכיף שבעניין והאטרקציה הסופית המתקבלת מכך.  

"עד מתי אוג' 01"

משם המשכנו לאלכסנדרפלאטס, מתחם הקניות האדיר, במטרה לקנות לסגל משהו שימנע ממנו לאבד חלקים מהגוף במדינות הבלטיות אליהן אנחנו מתעתדים להגיע. התוצאה כרגיל היתה שאני תיפקדתי בתפקיד החברה השופוהוליקית ויצאתי עם מעיל ונעליים בחסות זארה וג'קט מדהים של H&M. לא היתה לי ברירה, הם פשוט חילקו את הדברים אלה בחינם (בתוספת סכום סימלי של כמה עשרות יורו). ממש רציתי לקנות כובע מד-מן מדליק אך התחוור לי שלהיקף הראש שלי ושל שאר האנושות אין קשר ושבמונחי כובעים אני כנראה נופל בקטגוריית הילדים, אז החלטתי ברצינות שאני הולך למדור הילדים ואכן מצאתי כובעים ממש מגניבים. כולם היו גדולים עלי חוץ מאחד שהיה במידה אקסטה-סמול (של ילדים) שכשחבשתי אותו גרם לי להראות כמו פינוקיו. סגל קנה מעיל שכנראה יאריך את יכולת השהייה שלו בלילה הסנט-פטרבורגי של סוף אוקטובר בחמש דקות נוספות.

"ברלין במיטבה"

חזרנו לאכסנייה ויצאנו עם כולם למסעדה הודית-פקיסטנית.  במסעדה נערכה היכרות רישמית בין כל באי האכסניה - מרידת', מקנזס מעצבת שיער, דניאלה ופרנקה, שתי חברות שווצריות מהממות שגרות בעיירה ליד ציריך שמהווה בית להן, למשפחותיהן ולעוד 4 פרות. הן למעשה קיבוצניקיות שווצריות. ניית', מבוסטון בחור צעיר ודי חנון עם קול בס שכזה שקולע בדיוק לתדר העצמי של הקיבה שלי, ממש לא יכלתי להיות לידו כשדיבר זה היה לא נעים. ולורה, אוסטרלית פריקית בת 27 שכשאיננה בטיולים בלבוש שחור קרוע היא דווקא יועצת אירגונית למספר פירמות רציניות. ממש מצחיק. היו שם עוד כמה חברה שלעולם כנראה לא אדע איך קראו להם.

מהמסעדה יצאנו לסיבוב ברים חסר תכלית עד שהגענו למקום שבאופן מוזר במקום רצפה היה לו חול, שם שתינו דברים שונים ומשונים, כמו בירה ירוקה שהיה לה לדעתי טעם של מרכך שיער ועוד שוטים של בי52 שהשווצריות פשוט התחננו שניקח כי זה החלום שלהן לשתות את זה (זה מה שהן אמרו, אני עדין מנסה לפרש מה זה אומר). 

"מממ.. קמומיל"

"4 בי-52 בברלין. כולם להיכנס למקלטים"

משם הלכנו למועדון בשםRaw  שזה מקום שפעם היה תחנת רכבת, עד שלאמריקאים נמאס מזה אז הם הפכו אותו לאבק. ארבע שעות התנגן אותו ביט מצוין של מוסיקת מינימל טכנו ובסופו של דבר סגל נטש כשהרגיש שהעשן מביס אותו. אני נשארתי עם ניית' עוד כשעה, כשאז בשלב מסויים חזר בבושת פנים מהבר אחרי שמבלי ששם לב הצליח להמיר את כל היורואים שלו לבירות וכך קרה שהיה חסר לו 20 סנט לבירה האחרונה שלו וכמעט העיפו אותו מהמקום.

אכלתי דונר קבב שזה בעברית שווארמה. לא היה מי שיוכל לתרגם את הרצון שלי לשווארמה בלי כלום (ככה אני אוכל דברים, יבש) לגרמנית. היחיד שהיה קרוב לזה היה ליצן שעמד לידי (ליצן, כזה עם פאה, כובע וכדור אדום על האף) שכנראה לא ממש הצחיק מישהו שכן היה עם פנס טרי בעין ועוד כמה חבורות טריות על עצמות הלחיים. אז נאלצי להיפטר מחצי מהמנה עליה נמרחו דברים לא ברורים.

קמתי בשעת בוקר לא ברורה רק כדי לראות את לורה עומדת בין שישית המים של סגל ושלי ובין המיטה שלי. מילמלתי בקול צרוד "לורה...מים..." ואחרי שהתגברה על הצחוק שתקף אותה (היא בחורה ממש מצחיקה) היא הצילה את חיי ושלפה את אחד הבקבוקים שאחרת לא נראה לי שהיה לי כח לרדת אליו ממיטת הקומותיים בה ישנתי. שתיתי ליטר מים ונרדמתי שוב.

לורה

מאוחר יותר קמתי סופית, הפעם למראה בחורה חדשה בחדר שהיתה כמו שאומר השיר על לאה – "בלי בושה ובלי חלק עליון", תוך שהיא שואלת אותי אם ישנתי טוב. אמרתי לה שאני לא יודע, זה תלוי מה השעה. "13:30" היא אמרה, "אם ככה, אז כן. ישנתי טוב" אמרתי לה. התברר שקוראים לה ג'ס (ג'סיקה) ושכמו כל שאר האנשים הלא מקומיים השוהיים כרגע באירופה גם היא מאוסטרליה (אני נשבע שפגשנו עד כה יותר מ100 אוסטרלים מכל המינים וסוגים).

ג'סיקה מגיעה מפרת' ובעוד כחודש תגיע לישראל מלווה באביה לסיור הנוצרי הידוע הכולל ביקור בירושלים, נצרת, ים כינרת ולטענתה גם "ביקור בנקודה המדוייקת שבו משה ואח שלו חצו את ים סוף" (זה הניסוח שלה, לא נגעתי). איחלתי לאוסטרלית בהצלחה ואמרתי לה שאם אני אחזור לארץ עד אז אשמח לקחת אותה לסיבוב בין כל הברים בתל אביב בהם ישו שתה גולדסטאר.

סגל ואני לקחנו את ה U-bahn לתחנת הרכבת המרכזית במטרה לקנות כרטיסים לרכבת של מחר ליעדנו הבא, קופנהגן. התברר שכרטיס למחלקה שנייה, בישיבה, עולה 130 יורו. אמרנו תודה וחזרנו לאכסנייה לחפש אלטרנטיבות שפויות. מצאנו טיסות במחיר דומה אך לבסוף מי שניצח היה האוטובוס אשר עולה 40 יורו וכולל נסיעה לעיר הנמל הבלטית רוקסטוק, משם מעבורת אל גלדסר הדנמרקית ואז אוטובוס נוסף לקופנהגן. נשמע כמו חוויה מעניינת. חבל רק שהיא מתחילה ב8:30 בבוקר ואורכת 7 שעות.

כל ההתעסקות עם ההגעה לקופנהגן ובירור מקומות לינה ביעדנו הבא, יחד עם העובדה שקמנו מאוחר למדי, הובילו ליום די מבוזבז.  סגל הלך לתנומה קלה כדי להתאושש מהשינה הכל כך מכבידה שעברה עליו בלילה ואני ישבתי וכתבתי בחדר המנוחה המשותף אשר הלך והתמלא בכל טוב של תיירים בעיקר מהמין היפה, שהפעם לשם שינוי גם הצדיקו את שמם.

אמילי. עוד אוסטרלית. משתעשעת עם התנין של האכסנייה

ג'ס הזמינה אותי לעזור לה לסיים את בקבוק הוודקה שחלקה עם ידיד שלה,  בחור אוסטרלי בן 23 בשם אדם שעובד איתה בפיזותרפיה בפרת', שהגיע לביקור באכסנייה שלנו.

אכלנו ספגטי שהוכן באכסנייה ויצאנו לסיבוב ברים נחמד שבסופו הגענו למועדון ה"קסיופאה" שמתגאה בעיקר במוסיקה שחורה. השווצריות לא הצטרפו אלינו היות והלכו לארוחה במקום מפורסם בעיר בו כל הארוחה מבוצעת בחושך מוחלט והמצלרים עיוורים, זה הכל טוב ויפה חוץ מהעובדה שמנה עולה שם 40 יורו. אמרתי להם שאני מזמין אותן להישאר איתנו, לשלם לי חצי מהסכום ואני אדאג לכבות את האור בחדר האוכל פה באכסנייה. זה בתהתחלה הצחיק אותן אך לאט לאט הן קלטו כמה שזה אידיוטי לשלם כל כך הרבה כסף על משהו שאתה אפילו לא יודע איך נראה. בכל מקרה, במועדון היה ממש כיף וסגל היה הפעיל הראשי לענייני נשים ובילה רוב הזמן אם בחורה גרמניה שהכרנו בארוחה באכסנייה שאמרה שרק קפצה לביקור במקום אך מאוחר יותר התברר שהיא למעשה הבעלים של המקום ושהיא בחורה ממש רצינית שמנהלת מספר עסקים נוספים ברחבי גרמניה. היא נראתה לי לפחות בת 35 ונהדמתי לגלות מאוחר יותר מסגל שהיא בדיוק בגילנו. בנות, ניהול עסקים לא בריא לעור הפנים!

ג'ס 

ג'ס אדם ואני

כשהתחשק לי לצאת מהמועדון גיליתי שהצלחתי לאבד את המספר של המעיל שלי ושל סגל לשמירת החפצים והגרמני הפוץ בעמדה אמר שאין מה לעשות ושאני אצטרך לחכות עד שכולם יקחו את המעילים שלהם. עכשיו תנו לי להסביר לכם משהו על המועדון הזה (וזה נכון להרבה מקומות בברלין) – הוא נפתח ב23:00 בלילה ביום חמישי ולא מפסיק לפעול בשום בחינה (מוסיקה ונוכחים שרוקדים) עד 10 בבוקר של יום ראשון. האוטובוס שלנו יוצא ב9:30 של יום ראשון ובכל מקרה, גם אם הוא היה יוצא מאוחר יותר, לא היתה לי שום כוונה להישאר שם עד 10:00 בבוקר. לא היה עם מי לדבר ואחרי שכבר כולם עזבו, כולל סגל שהחליט פשוט לוותר על המעיל שלו, אני שלא היתי מוכן לוותר על שלי החלטתי שאין ברירה אלא לנקוט בשיטה האמריקאית ולהגיד לו באנגלית פשוטה שאם הוא לא מביא לי את המעיל המזוין שלי אני תובע אותם. תוך 5 דקות הגיע איזה ילד שהתברר להיות המנהל ואחרי שמילאתי וחתמתי על מלא פרטים אדיוטים כמו הכתובת שלי בת"א, מספר הטלפון שלי בארץ ועוד כמה טפסים שבהם ככל הנראה התחייבתי לתרום את הכלייה שלי לבעלי המקום במקרה אסון,  החזקתי במעיל שלי ביד ימין ובזה של סגל ביד שמאל. באותו רגע בדיוק קלטתי שאיכשהו הצלחתי גם לשכוח את צרור המפתחות שלי על המיטה בחדר (צריך 3 מפתחות כדי להצליח להגיע לחדר באכסנייה), אז דפקתי ריצה חזרה לאכסנייה תוך שאני מטפס על גדר שחסמה את כל אזור המועדון ותוך שאני קונה שווארמה ואוכל אותה תוך כדי ריצה וממש בדקה ה-90 הצלחתי להדביק את כל החבר'ה שבדיוק הגיעו לאכסנייה והכניסו אותי פנימה.

זהו, השמש כבר זרחה פה בברלין ועוד כשעה היא גם תזרח בישראל ואני מממש את ההבטחה שלי לכך שהלילה אני עושה לילה לבן (או כמו שהאוסטרלים קוראים לזה all nighter) ואשן כבר בנסיעה לקופנהגן. 

ברלין היא פשוט תל אביב אחת גדולה הממוקמת באירופה. זה תואר שיש להתגאות בו, אך עבורי זה סימן לעזוב. אותו הכלל שתקף לגבי תיירים תקף גם לערים -  אם היתי רוצה תל אביב היתי נשאר בתל אביב.  מילה נוספת על המקומיים – הבחורות פה פשוט מדהימות בעניי, עד כדי כך שלעיתים אני נרתע מליצור איתן קשר. הן פשוט מופלאות מדי, ממש קרובות לשלמות.

סגל סיכם את חזותם של הברלינאים בצורה הטובה ביותר כשאמר: "כולם פה נראים כמו סטודנטים בבצלאל והמרצים שלהם". 

מאוד אהבתי את ברלין, זו עיר שבקלות יכולה לסחוף אותך ובלי שתשים לב פתאום תמצא את עצמך מבלה שם חודשים, גר שם, מוצא כלה גרמנית טובה ובסופו של דבר חי בעצם ממש טוב. אך בהיבט הטיול שלי כרגע זו מלכודת דבש ועל כן אני יוצא ממנה לפני שאשקע עמוק מדי בתוך האיסופיות המרתקת שבעיר הזו. חיי לילה מאוד חזקים, מערכת תחבורה ציבורית מדהימה (בברלין הבנתי לראשונה את הקשר הישיר שיש בין מערכת תחבורה ציבורית עירונית יעילה ומד המורל והאושר של תושבי העיר, זה פרמטר ממש משמעותי, אנשים שמחים יותר כשהם יודעים שהם יגיעו מהר ובלי מאמץ מכל נקודה לכל נקודה בעיר), אנשים פתוחים, לפעמים עד כדי מוזרות מסויימת, אך עם זו שומרים על תחכום מלא בבטחון עצמי. הדבר היחידי שצורם זה המיעוט התורכי שנראה פשוט לא קשור לכל מה שקורה בעיר. לא יודע איך זה יגמר. בפעם האחרונה שהיה מצב דומה לזה בגרמניה זה לא נגמר טוב. 

מבט ממרפסת האכסניה לכיכר, זה במוד "מיניטורה" שיש לי במצלמה החדשה (זה גורם לסביבה להראות כמו מודל קטן של עצמה. כמו מיני-ישראל רק יפה)

מחר כבר נהיה בקופנהגן שם משתמשים במטבע שנקרא קרונה דנית ולמעשה עד סוף הטיול יותר לא נראה יורואים, מדהים איך מתוך כל מדינות אירופה בטיול שלנו רק שתיים (אוסטריה וגרמניה) באמת משתמשות ביורו. 

ועכשיו למשהו לא קשור - סגל ביקש פינה משלו בבלוג והוחלט שהוא יהיה אחראי למה שהוא מכנה "מדד הקלינקס" אשר מדרג את טיב נייר הטואלט בכל מדינה שאנו מגיעים אליה. עד כה הוא התלונן על איכות נייר טואלט ירודה למדי וגרמניה היא הראשונה שמקבלת 10 במדד אשר עד כה כל המדינות נכשלו בו. זה הסימן מבחינתו לכך שרישמית הגענו למרכז אירופה.

"תעשה לי צ'יפס עם 2 דפדפות"

"ההבדל היחיד הוא שברכבת הזו אין מלא חיילים משועממים"

"בוקר טוב, הוא גם האחרון בחייך"

-<למעבר לפוסט הבא>-