אנה אלך אנה אפנה

Post date: Oct 28, 2010 8:51:16 PM

סנט פטרסבורג קיבלה את פנינו בזוג רוסי שהתמזמז על אחת המיטות בחדר המשותף שלנו, נאלצנו להפריע להם וכעבור שעה במהלכה סעדנו במסעדה שמתהדרת בכל דבר שיכול להיות קשור לקומוניזם, הוזמנו על ידי שני עובדי האכסניה, דשה ויורי (שביקש שנקרא לו בגירסא המקוצרת של השם שלו - יורה) להצטרף לישיבה חברתית משותפת הכללה וודקה תפוזים בכמות בלתי מוגבלת ומשחק דוראק שאת החוקים שלו ניסינו ללמוד על הדרך תוך כדי משחק ,ללא הצלחה יתרה. 

זה בתא השירותים של המסעדה. איזה רוסי זה לשים מברשת ומשחת שיניים?

הנפשות הפועלות כללו בעיקר את החברות של דשה - אנה, סשה וקרינה. ואת ניקיטה. ניקיטה הוא בכלל גבר שהתברר להיות מנהל האכסנייה. הוא שיכור באופן קבוע וכך גם נראית האכסניה שלו. תוך כדי שיחה עילגת עם אנה שניסתה ללמד אותנו מילים יותר יפות ברוסית ביחס לאלה שאני מכיר, הוציא ניקיטה בקבוק נפט מהמקרר והתחיל לשתות ממנו.

כעבור חצי שעה שבה אני מניח על הרצפה קלפים מבלי לדעת למה ובסוף מפסיד, דשה החליטה שהגיע הזמן לצאת. דשה היא בחורה מיוחדת, היא סנט-פטרסבורגית אך למדה חמש שנים עיצוב פנים בלונדון ובשאר הזמן די טיילה ברחבי העולם עד שגנבו לה את הדרכון, מה שאילץ אותה לחזור לאמא רוסיה להוציא חדש. היא בת 25 והיא פשוט פצצה.

הגענו לאיזור הומה אדם ומקומות בילוי, מן רחוב ליננבלום סנט פטרסבורגי שכזה – לנינבלום אם תרצו, ודשה לימדה אותנו טריק מקומי לפיו משאירים את הביגוד העליון החם במקום עם שמירת חפצים שפועל עד הבוקר ואז לשאר המקומות שמסביב ממשיכים בריצה בקור עם חולצה קצרה. בסוף הערב חוזרים למקום המקורי ואוספים את הבגדים נטולי עשן הסיגריות, בדרך אוספים גם איזו דלקת ריאות.

אם כן זיגזגנו בין מקומות עם חולצות קצרות באפס מעלות כשלבסוף התמקמנו במן דאנס-בר אינטימי, שם פגשתי בחורה בשם אנה. החלפת חיוכים קצרה ומצאנו את עצמנו על רחבת הריקודים הקטנה, שם תוך כדי פעילות שמתי לב שיש לה טבעת על קמיצת שמאל. שאלתי אותה אם היא נשואה והיא אמרה "האא לא, הנוצרים ברוסיה הם היחידים ששמים את הטבעת ביד ימין" והראתה לי את קמיצת ימין שלה. גם שם היתה לה טבעת.

"אז את כן נשואה" חייכתי. "היתי מאורסת אבל בסוף ביטלנו את זה, אני לא יודעת למה אני לא מורידה אותה" היא השיבה לי. היא בת 21 דרך אגב. מה נסגר איתן?

העברנו לילה שלם בדנס בר הזה שהיה מפוצץ אנשים והזכיר לי מראות תל-אביבים שלא ראיתי כבר הרבה זמן. אני לא זוכר מתי פעם אחרונה בטיול הינו במקום כל כך צפוף ועם מוזיקה כל כך מערבית.

סגל נטש את המקום לפניי, אחרי שלא מצא בו עניין וסיפר לי, כשפגשתי אותו מחדש באכסנייה, שהרוסים משוגעים וכשבדרך חזרה לאכסנייה כשעצר ב Subway לקנות סנדוויץ' העיפו בחורה דרך השמשה של המקום והלכו שם מכות מטורפות.  ברוסיה דרך אגב זה לא חוקי להסתובב שיכור ברחוב. נגיד.

יום המחרת היה כפי שנקרא בהגה המקצועית – יום כביסה. דשה הכווינה אותנו למכבסה הקרובה ביותר. מקום בעל השם החריג – Laundry Bar. לא הבנתי אם שותים שם מרכך כביסה או שמכבסים שם עם וודקה, אבל כך או כך היא אמרה שזה המקום היחיד שאפשר לעשות בו כביסה ושבמידה מסויימת זה גם באמת בר. אחרי בערך שעה הליכה כשכל אחד מאיתנו סוחב שק של בגדים מסריחים במשקל 5 קילו, הגענו לפאב שבחלקו האחורי שלוש מכונות כביסה ושני מייבשים. בחלקו הקדמי, מבעד לעשן כבד ניתן היה להבחין במספר שולחנות עליהם התנהלו משחקי שח ומסביבם אנשים רבים מעשנים כמו קטר. התברר שאנחנו אלו שצריכים לעשות את הכביסה, שזה בעצם אומר להעביר אותה מהמכונה למייבש לאחר שעה וחצי של עבודה. לא היו לנו אלטרנטיבות טובות יותר שכן פשוט לא היו אלטרנטיבות אחרות ועל כן יצאנו לתיור של שעה וחצי בעיר המיוחדת הזו לאחריה, לא לפני שקפאו לי כל האצבעות ברגלים, חזרנו ליבוש הבגדים אשר לקח יותר זמן מהמצופה שכן נכנסו למשחק שח ארוך במיוחד שנגמר בנצחון של סגל אחרי שכמעט ולא נותרו כלים על הלוח, או אנשים במקום. החלטנו שלא נצא באותו הלילה וכך נוכל לקום מוקדם מהרגיל ביום המחרת ולנצלו ליום סיור אינטנסיבי בעיר הענקית הזו.

שח, מכונות כביסה ובירות

ה"הרמיטג'" אחד המוזיאונים הכי נחשבים בעולם. לא נכנסנו.

יפה שהשקיעו עם הזהב ולא עם הארד המצ'וקמק הזה שמקבל צבע של ירוק קיא אחרי כמה שנים

מתכון ליצירת כנסיה פרבוסלבית - תקח כמה שיותר אלמנטים בצורות ובצבעים לא קשורים, תחבר בינהם, תשים צלב למעלה, תתפלל.

ישו: "נחויה דחויה, רזחיאלירי וייטי נחוי"

לא עזר, קמנו מאוחר כרגיל ולקחנו מטרו לאי המצודה של פיטר ופול. פיטר הוא לא אחר מפיטר הראשון (הגדול) מיסדה של סנט-פטרסבורג, או כמו שהמקומיים קוראים לו - אבא. (ברצינות, פיטרסבורג זה מילולית "המצודה של פיטר" ועל האי הזה הקים ב1703 פיטר את המצודה שהיוותה אבן פינה לעיר כולה). האי, מעבר להיותו מבצר מרשים בפני עצמו, מהווה בית למספר מוזיאונים.

נכנסנו למוזיאון החלל הרוסי שהיה יותר מוזיאון של אבק חלל,  למוזיאון העיר שהיה בערך באותו הגיל כמו העיר, לקתדרלה שהודות לסגל היתה בשיפוצים ולסיום למוזיאון כללי להיסטוריה רוסית שהיה דווקא נחמד.

"גם בחלל, ילדים מאחור צריכים כסא ייעודי!"

במאה ה-18 היתה אופנה להעלות ציירים על כדור פורח מעל ערים ולצייר אותן. זו סנט פטרסבורג.

"אז באיזה שעה אמרתם שיבוא הטכנאי לתקן את הרדיו?"

"אין חדש בעולם הפירה"

משם המשכנו למה שאמור היה להיות הקניון הגדול בעולם, בניין מרשים שנבנה בתקופה  הקומוניסטית והוסב מאוחר יותר למרכז קניות, אך כשהגענו התברר שמדובר באתר הבנייה הגדול בעולם שכן איך לא, הקניון בשיפוצים. השלט הדיגיטלי שתלוי עליו הראה שעוד 30 יום ו18 שעות לפתיחה, לנו יש יומיים. חבל.

בערב יצאנו לאותו המקום בו סיימנו את הלילה הראשון שלנו, הערב היה אחד הקשים מבחינת אלכוהול ואני זוכר רק במעורפל שהכרתי שם בחורה שהפלא ופלא גם לה קראו אנה. למחרת בבוקר כשעברתי על התמונות במצלמה שלי גיליתי דברים שאני ממש לא זוכר שקרו.

סגל אמר שחבר שלה היה שם והוא פשוט נטש את המקום. אחרי שלושה לילות בעיר הבנו שכמו שהפולניות התגלו להיות פולניות והשוודיות שוודיות, הרוסיות התגלו להיות לא אחרות מאשר שרמוטיות. הן פשוט עושות מה בראש שלהן בלי לדפוק חשבון לאף אחד גם אם האחד הזה הוא במקרה הבעל או החבר שלהן. הן שותות כל יום כאילו אין מחר, הן חסרות סייגים ועכבות ולא מתביישות להיות היוזמות של כל דבר שרק בא להן. בקיצור, אני מת עליהן.

"ישו איתך, גם במשתנה"

למחרת סגל ניסה להוציא אותי מהמיטה מוקדם ממה שהגוף שלי היה יכול, אז הוא פשוט הלך לסיור סולו באחת הקתדרלות שבעיר ורק לאחר שחזר התעוררתי סופית ובפעם הראשונה בטיול הרגשתי שאני ממש לא רוצה לשתות שום דבר אלכוהולי בזמן הקרוב. אז בערב רק כדי להרטיב קצת את הגרון הזמנתי בירה וג'ין טוניק אחד, שזה בערך מה שהיתי שותה ביציאה שלמה בארץ לפני שטסתי.

לפני אותו ערב, שהיה חלש למדי, עשינו גיחה לשוק מקומי כדי לראות אם נוכל למצוא פרטים זולים ואוטנטים שנוכל לקנות למזכרת. חוץ מטרייניגים כהים וירקות מוזרים מצאתי רק כובע רוסי תיקני שגרם לי להתאהב בו אז קניתי אותו. 

בלילה האחרון בעיר ישנתי רע. היה זה שילוב של העובדה שסגל עוזב בבוקר והידיעה שצפוי לי למחרת יום ארוך במיוחד יחד עם מזרון שהיה בנוי מקפיצים באורכים שונים וקבועי קפיציות שונים.

סגל עזב בשמונה ומשהו בבוקר לכיוון נמל התעופה. אני זוכר שהעיר אותי ומילמתי כמה מילות פרידה. כשהתעוררתי השעה היתה כבר 14:00. אכלתי צהרים, צילמתי את חיית המחמד של הגסטהאוס

ויצאתי לדרכי ליעד הבא – ליסבון, פורטוגל. שעה וחצי טיסה למוסקבה. שש שעות המתנה ואז חמש וחצי שעות טיסה לליסבון.

סנט פטרסבורג שונה מכל דבר אחר שיצא לנו לראות בטיול, היא דבר ראשון ענקית, אך מעבר לזה מדובר בסביבה לכאורה אירופאית אך למעשה בעלת מאפיינים מאוד שונים. גם בבניה, אך בעיקר בעובדה שהעיר הזו, כמו רוסיה כולה, התפתחה במשך שנים בעולם משלה באופן לחלוטין זר למערב (די דומה לסין מהבחינה הזו רק פחות קיצוני). זה בא ליתר ביטוי במערכת המטרו הענקית אשר נמצאת 100 מ' מתחת לקרקע ואליה מובילות מדרגות נעות שנראה לי יצרו במיוחד לעניין הזה (הן רחבות ומהירות פי 2 מהרגיל) וכלה בפנסי רחוב ורמקולים שפשוט לא חלק מאיזה פס יצור או סטנדרט עולמי כפי שאנו רגילים לראות בכל מקום בעולם. העיר סואנת מאוד ועמוסת עוברים ושבים. יש בה הכל מהכל וכמו ואף יותר ממיודעתנו תל אביב, היא באמת עיר ללא הפסקה. הכל פתוח עד השעות הקטנות של הלילה ולעיתים אף 24 שעות.

עוד דרך לצאת מהבית

מצחיק גם איך לשמוע רוסית ברחוב לא גורם לך להרגיש זר, נהפוכו זה קצת נותן תחושה של בית. ככה זה כשאחד מכל ארבעה אנשים סביבך בארץ הוא רוסי. 

לא לקח הרבה זמן עד שנתקלתי במילה הראשונה שלמדתי ברוסית. ממממ זה חימם לי את הלב.

(ללא רוסים שבינכם - רשום פה למטה "חוי", עד כאן אני עוזר תשלימו את השאר לבד) 

זהו, אני לבד מעתה אך ככל הנראה זה לא ימשך הרבה זמן שכן אם לא יקרה משהו חריג אחזור לארץ בעוד כשבועיים. אם יבשת אירופה היתה משחק מחשב ישן אז לקפוץ ימינה ממוסקבה באמת אמור היה לגרום לי להופיע בליסבון. כך שמהבחינה הזאת אני ממשיך בקו רציף את הטיול. מחכה כבר להוריד את הפליז והמעיל ולעבור למכנס קצר!

ככה יראו רוב התמונות שלי מעכשיו. מאחורי דרך אגב חבורת אירנים.

 "שים לב, מקצה של 100 מ' לפניך"

מערכת הדרגנועים שלהם היא פשוט פי 2 מכל מקום אחר, באורך, ברוחב ובמהירות וגם בעיצוב הרוסי

כל הסמלים והמונומנטים הקומוניסטים נמצאים במקומם כרגיל

-<למעבר לפוסט הבא>-