טלין שכולה שלג

Post date: Oct 25, 2010 1:54:8 AM

אני אהיה כנה. אני כבר יומיים ברוסיה, אך עקב שילוב משתק של וודקה ורוסיות פשוט לא יצא לי לכתוב על היממה וחצי האחרונות בטאלין. יש הרבה מה לספר על סנט פטרסבורג אך בנתיים תצטרכו להעזר בסבלנות ולשמוע עוד קצת על טאלין אשר נפרדה מאיתנו מכוסה בלבן אחרי שחיממה את ליבנו אך הקפיאה את ביצינו. אל דאגה, צפוי לפניכם פוסט קצר, ממצה ותכליתי שבמרכזו אחד הסיפורים הכי מצחיקים ששמעתי מעודי.

ישבנו בסלון המשותף באכסניית Munx bunx שזו אולי האכסניה הטובה ביותר שהינו בה בטיול. סגל ואני שוחחנו, לא זוכר על מה, בטח על בחורות אסטוניות, כשלתפע פתח את פיו הגבר הממושקף והמיסתורי שישב בספה מולנו ושאל אם השפה הזו שאנו מדברים היא עברית. לקח לו שלוש דקות לשאול את השאלה הזו ולא כי הוא לא יודע אנגלית, הוא פשוט מדבר כל כך לאט שעד שהוא מסיים משפט אתה שוכח מה היתה המילה הראשונה שלו ועל מה בכלל אתם מדסקסים. 

אמרנו שכן ושאנחנו מתל אביב (בשלב מסויים בטיול הבנו שלהגיד שאתה מתל אביב זו תשובה יעילה יותר מאשר להגיד "ישראל" שכן זה חוסך שאלה אחת נוספת). הגבר, שהתברר להיות דני בשם תומס, ליטף את זקנו השטני ובמשך שתי דקות הימהם. כשסיים עם זה, פנה בשאלה מפתיעה משהו – "אם אני אגיע לישראל נראה לכם שאוכל למצוא חוברת ישנה של מיקי מאוס או דונאלד דאק?".

עוצרים את עצמנו מלהתפקע מצחוק שאלנו למה בדיוק הוא מתכוון והוא הסביר שמאז ילדותו (שזה לפחות 30 שנה לפי איך שהוא נראה) הוא אוסף חוברות קומיקס של דיסני מכל מדינה בעולם ובכל שפה אפשרית, ועברית זו אחת השפות היחידות שחסרה לו. הוא גם מייד החל חושף  בפנינו את רזי אומנות איסוף הקומיקס ועל זה שאמא שלו סיכנה בעבר את חייה כדי להביא לו כל מני חוברות מברה"מ לשעבר ועל חשיבותם של דונלד דאק ומיקי מאוס במאמץ המלחמתי של בעלות הברית במלחה"ע השנייה. התחלתי לחשוש שמא יושב מולנו רוצח סידרתי בעל מוח מעוות, מה גם שלא ברור מה הוא עושה באכסנייה שלנו שכן הוא בכלל לא ישן בה כך הסתבר. החלטנו שנמצא לו תשובה כלשהי ונתחפף משם. סגל מצא סרטון עיברי של דונאלד דאק ביוטיוב והראה אותו לתומס על הלפטופ שלי כראייה לכך שכנראה גם יש קומיקס כזה בעברית. הבן אדם היה מרותק לגיבובי השטויות שנאמרו שם בעברית על ידי היצור המטופש הזה ופשוט בהה במסך והינהן בהנאה. פול שתמיד מתרגש מכל דבר שקורה בעברית התיישב לידו ובהה במסך גם כן. אני בהיתי בשניהם והתחלתי להתפקע מצחוק. יש גבול כמה אני יכול לשמור את זה בבטן. סגל ואני יצאנו מבית המשוגעים הזה ובמהלך שיכור ברחובות העיר העתיקה מצאנו את עצמנו שוב במועדון ה"הוליווד".

סגל בריקוד אסטוני

היה חלש אז חזרנו מוקדם מהרגיל לאכסנייה, שם מצאנו את תומס, פול ובחור אמריקאי נוסף, בדיוק באותה תנוחה בה עזבנו אותם. סגל הלך לישון ואני התיישבתי עם החבר'ה בסלון והתחלנו לדבר על הנושא האהוב על פול – איך משטחים את כיפת הסלע ובונים מחדש את בית המקדש השלישי על הר הבית. (פול הזה הוא פשוט פנאט דתי בקטע הזה, זה כל כך מצחיק, אין לאמריקאי הזה מושג על מה הוא מדבר).

רן פול רן

כחלק מהשיחה סיפרתי לתומס שהופתעתי מכמות הערבים החיים בקופנהאגן והוא אמר שזה באמת נורא לדעתו ושצריך להעיף משם את כולם. הוא גם היה מאוד אוהד כלפי ישראל ואמר שהוא לא מבין איזו זכות יש למוסלמים על איזשהו חלק בישראל ושהוא מסכים עם פול לגבי בית המקדש השלישי. וואו, ואני חשבתי שהדנים הם אנשים רגועים ורודפי שלום.

בשלב מסויים השיחה הפכה לדיון על שפות והשוני בינהם ובעיקר התמקדנו בעברית ועל ההיסטוריה שלה. פול, כהרגלו, העיר באיזשהו שלב שעל הר הבית צריך להיות רק דבר אחד וזה בית מקדש ליהודים. ואז זה קרה. תומס התעורר מהתרדמת הקלה שבה היה שקוע ושיחרר לחלל האוויר את המשפט – "אבא שלי עשה קקי על הכותל המערבי".   

פול ישר מבטו אלי ולשנינו עלה חיוך גדול על הפנים. "מה אמרת???" שאלנו במקביל.  "בנערותו, לפני הרבה שנים, אבא שלי טייל בירושלים וכשהיה על הר הבית הלך ממש על חלקו העליון של הכותל המערבי כשלפתע תקף אותו קלקול קיבה אימתני, אז הוא חירבן על הכותל, על הלמעלה שלו. תבינו, זה היה או זה או לעשות את זה במכנסיים". פול ואני פשוט נשכבנו על הרצפה מרוב צחוק כשאז מבעד לקולות הצחוק של עצמי אני שומע את תומס ממשיך לספר שחודש מאוחר יותר קרה לאבא שלו בדיוק אותו הדבר בסיור שערך בארמונה של מלכת דנמרק והוא נאלץ לעשות את זה על השטיח באחד החדרים מאחורי כסא. לקח לי רבע שעה לחזור לעצמי, לאחריה השיחה הפכה להיות שיעור עברית למתחילים כשאני המורה ותומס והאמריקאי הנוסף, שאת שמו אני פשוט לא זוכר, בתפקיד התלמידים. הם היו מרותקים ושאלו אותי מלא שאלות שאף פעם לא ממש חשבתי עליהן (כמו למה יש אותיות סופיות, למה צריך ניקוד שבא ואיך התפתח כתב ב'). בתשע בבוקר, עם זריחת החמה (טאלין צפונית אפילו יותר משטוקהולם אז ככה זה), הסתיים השיעור עם תומס אשר אני מוכרח להודות, אחרי לילה שלם של שיחות עמוקות, התברר להיות אדם משכיל מאין כמוהו שבקיא לפרטי פרטים בהיסטוריה של כמעט כל עם על הפלנטה שלנו; חובב קומיקסים באופן טיפה חריג, אך עם זאת בעל ידע כללי מרשים ביותר. אם הוא רק היה מדבר מהר יותר, יכול להיות שהינו יכולים לסיים את השיחה הזו כמה שעות קודם. לא נורא. מה שכן נורא, זה שאם אני זוכר נכון, הבטחתי למצוא לו בארץ חוברת קומיקס של וולט דיסני בעברית ולשלוח לו אותה לקופנהאגן. עזרה, מישהו?

יום המחרת הועבר בשינה, באכילת פיצה ובסשן משחקי שח של פול ושלי בהם ניצחתי בלי הפסקה. אני לא חושב שנתקלתי אי פעם בשחקן שח כל כך גרוע. הוא היה מצליח יותר אם הוא היה מזיז את הכלים שלו באקראי. משם המשכנו ליציאת פרידה מפול, אשר נהפך בארבעת הימים האחרונים לחבר אמיתי והתגלה כאחד האנשים הנחמדים והמהנים שפגשנו בטיול עד כה.

היתה יציאה מוצלחת למדי שכן היא כללה שתי תופעות שאני אוהב –

זו הראשונה:

 פול מבצע ראיון עבודה. 

וזו השנייה:

 מה שנקרא, שלג.

ובין לבין ירד ברד שכמותו לא ראיתי מעולם. סרט שווה מיליון מילים אז הרי לכם:

זה תמיד מדהים אותי מחדש איך שלג יוצר אושר בקרב בני אדם. ברגע שמתחיל לרדת שלג כולם פתאום קופצים בדילוגים, מחייכים וצוחקים מבלי סיבה, רצים בעירום ושרים. זו הבעיה העיקרית שלנו במזרח התיכון, לא יורד פה מספיק שלג.

קמנו לאחר שינה לא ממצה, נפרדנו מפול אשר הבטיח שיגיע לישראל ברגע שיוכל (ניחוש שלי – לעולם לא) ויצאנו לשמונה שעות נסיעה באוטובוס רוסי מצ'וקמק ליעדנו הבא, והסופי עבור סגל, סנט-פטרסבורג, רוסיה. זה גם היעד הצפוני ביותר שלנו בטיול, אם כי לפי התחזית לא הקר מכולם.

נשמנו לרווחה לאחר שעברנו את ביקורת הגבולות נטולי ויזה רוסית, שכן על אף שווידתי את נושא הויזה וביטול הצורך בה עבור ישראלים לפני כשנה וקצת, עדיין לא הינו בטוחים שלא תהיה בעיה עם זה.

אני שומר את סיפורי רוסיה המשעשעים לפוסט הבא. עד אז – למי שעוד לא לקח חלק בתכנון המשך הטיול שלי לאחרי שסגל עוזב – זה הזמן להיכנס ללינק "לאן להמשיך??" שמימין ולהצביע!

אני לא אסכם את דעתי על טאלין, כי כבר עשיתי את זה בפתיחת הפוסט הראשון עליה. "מעולה" כתבתי. ואני עומד מאחורי זה.  I Like! (יש להגות במבטא בוראט)

-<למעבר לפוסט הבא>-