פראגטולוגיה

Post date: Oct 05, 2010 8:41:55 PM

המועדון המבטיח אליו סגל לקח אותנו התברר כמקום עם הרבה פוטנציאל אך לעומת זאת עם מעט בני אדם. למען האמת הוא התמלא והתרוקן לסירוגין, בעיקר בתיירים. מי שנראתה המקומית היחידה במקום, הגיעה משום מה עם אמא שלה ואני אישית מעדיף להשאיר את זה לפחות לפגישה השנייה. המוזיקה היתה מעולה אך לבסוף החלטנו שהכי נכון לנטוש את המקום, בעיקר אחרי שסגל פנה לשלוש בחורות ושאל אותן מאיפה הן והן ענו "ישראל".

בדרך חזרה סגל החליט שהוא חייב נקניקיה. אמרתי לו שזה מה שהיא אמרה וחוץ מזה אין סיכוי שיהיה משהו פתוח בשעה 3 בבוקר של יום ראשון כשהעיר כולה מתה.  אז לקחנו טראם לאכסנייה כשסגל לא מפסיק להתלונן על רעב קשה. לא ברור מה היה הדיבוק שתקף אותי אבל נכנסה בי יוזמה אשר בחסות השכרות הובילה לאחת הארוחות הטעימות ביותר שבישלתי בחיי. עושר במצרכים ומטבח מאובזר הובילו לספגטי בולונז עם שעועית ירוקה ומיץ תפוזים שגנבנו מהמקרר. בהתחשב בעובדה שהיתי ממש שיכור זה ממש פלא שסיימתי את האירוע הזה עם עשר אצבעות ובלי אף כוויה. ועוד יותר מפתיע שהכלים עברו שטיפה. ממש ציחצחנו את המקום. כששבענו גילינו שנשארה לפחות עוד מנה בסיר, אז חיפשתי נפשות חיות באכסנייה שאולי יהיו מעוניינות בארוחת בוקר מוקדמת. היחידים שנמצאו היו שני חברה שבדיוק הגיעו לאכסנייה וחיכו לשעת הצ'ק אין. הם היו נראים מותשים ורעבים אך לא יכלו להאמין שמי שעומד מולם הכין כרגע אוכל מהסוג שאתה גם נשאר בחיים אחריו ופשוט סירבו בנימוס להצעתי.

למחרת התעוררנו באדיבותו של השעון המעורר שלי שכוון מבעוד מועד לשעה 12:00, זאת אחרי שהבנו שאחת הבעיות שלנו, זו שגורמת לנו להתעורר טבעית קצת לפני שהשמש שוקעת, היא שאין לנו באמת לו"ז מוגדר ליום המחרת ועל כן אנו לא מכוונים שעון שיעיר אותנו לשום דבר. החלטנו שמעתה המצב ישתנה, כאשר מעבר לזוטות כמו אוכל וקניית מספריים לשימוש אותו אתאר בהמשך, התוכנית ליום המחרת תהיה ביקור במוזיאון הלאומי של פראג אשר הומלץ לנו בחום על ידי עומר, הישראלי שפגשנו יום קודם, ואשר אמור להכיל מוצגים פלאנטולוגים מרשימים. סגל קרא בחלק האחורי של איזה מפה מיסתורית שהוא לא מוכן לספר לי עליה ואותה הוא מכנה "המפה המיוחדת" שבכל יום שני הראשון של כל חודש הכניסה למוזיאון חינם. מעולה, פגענו בול.

"בדיוק אתמול הזזנו את זה מיום שני הראשון של כל חודש ליום רביעי הראשון של כל חודש", קיבלה את פנינו הכרטיסנית בכניסה למוזיאון. מעניין מה הם אומרים לאלה שבאים ביום רביעי. אז נפטרנו מ100 קורונות (יחס המרה נוח של 1 ל5 לטובת השקל) ועוד 50 בשביל לזכות באפשרות לצלם במוזיאון.  אם מישהו מכם אי פעם יבקר בפראג ויחשוב להגיע למוזיאון, יש לי רק דבר אחד להגיד לו – אל.

אני לא יודע למה קוראים לו המוזיאון הלאומי של פראג, היו צריכים לקרוא לו מוזיאון האבק של פראג, או אולי המוזיאון הלאומי לאבק. בדיעבד היתי מוכן לשלם פי חמש מהסכום למישהו שהיה חוסך לי את השיטוט חסר הערך ברחבי המוזיאון בחיפוש אחר משהו שאינו נראה כמו חתיכת פלסטיק מאובקת ומצהיבה שאולי פעם היתה דומה לדינוזאור. יצאתי מהמוזיאון בתחושה עזה שכל מה שאני רוצה שיקרה עד מחר בבוקר זה שהמוזיאון ישרף.  אם יש משהו שאני עדיין תוהה לגביו, זה מאיפה הם הצליחו להביא כל כך הרבה ג'אנק כדי למלא את הבניין הבאמת עצום הזה.

סגל מוודא שאכן משעמם גם בתוך התחת של הממותה במוזיאון

"הא! אבק!"

מהמוזיאון קפצנו לתחנת הרכבת המרכזית, מרחק 10 דק' הליכה, שם קנינו כרטיסים לרכבת לברלין. האשה בדלפק אמרה שכל שעתיים יוצאת רכבת מ6 בבוקר ועד 6 בערב והכרטיס אינו ספציפי אלא מאפשר לבחור את השעה הנוחה לנו. שאלתי אותה אם זה כל שעה עגולה והיא ענתה "כן, 10:31, 12:31 וכן הלאה". ברור.

"בליינד דייט לתינוקות"

ואז קניתי מספריים. למה קניתי מספריים? כי לגדל שיער זה מגניב עד השלב שבו אתה מתחיל להיראות כמו מישהו שנרדם ב1980 והתעורר היום. הכל טוב חוץ מהשיער שמתחיל להתעגל לו באיזור העורף. החלטתי שלמרות שמדובר בפעולה שמחוץ לשדה הראייה שלי ובמידה מסויימת מחוץ לטווח פעולת הידים שלי, זו עדיין משימה שאני מסוגל לבצע בעצמי. 

נכנסתי לחדר המקלחת ובתהליך שכלל זוג מספריים, זוג מראות וזוג פעימות לב שהחסרתי בכל פעם שביצעתי חיתוך, אני יכול להגיד שאני ממש מרוצה מהתוצאה. אפילו סגל אמר שזה הרבה פחות מכוער מאיך שהוא חשב שזה יצא.

התחלנו בהכנה לקראת היציאה הלילית אשר הפעם כללה הצטרפות ליציאה המאורגנת של האכסנייה אשר בחצות וחצי יוצאת אל מועדון רגאיי איפשהו בעיר העתיקה. התחלנו בכמה בירות מקומיות עם שמות שאין סיכוי שאזכור לעולם ואז עברנו למשהו שהרבה זמן רציתי לנסות אך פשוט לא חוקי לייבוא לארץ בצורתו הצ'כית - אבסינט. אבסינט זה משקה שמורכב מ 70% אלכוהול ועוד 30% תערובת אקזוטית של בור, אורניום ואניס. בכל מקרה זה זוהר באור ירקרק וזה יותר דליק ממימן. ויש לזה טעם של ערק מקולקל.  ככה מגישים את זה:

"שוט אבסינט = 5 שוטים של וודקה, זה בכלל שיקול כלכלי.."

ממש התאכזבנו כשהגענו למסיבת הרגאי וגילינו שזה סתם בר שומם שכבר הכרנו מסיבוב הברים הקודם. הפעם יצאתי מוכן עם תוכנית ב' ומיד לקחתי את סגל ואת ג'ואל, בחור ניו-יורקי יהודי שהכרנו במונית בדרך לפאב, ויצאנו לכיוון מועדון אחר שהומלץ באתרי הבילויים הצ'כים, אותם אני קורא כמובן באופן סדיר. לא מצאנו את המועדון אבל כן מצאנו קבוצת פאב-קרולינג אקראית שהיתה בדיוק באמצע ה"קרול" אז הסתננו לתוכה ונכנסו למועדון מרשים למדי שהכיל יופי של אנשים, מתוכם אף אחד לא היה צ'כי. אני באתי לצ'כיה לפגוש צ'כים או יותר נכון צ'כיות וזה לא מצא חן בעניי בכלל.

"סגל משתגע"

אין לי שמץ של מושג מאיפה נחתו עליו משקפי השמש האלה

לבסוף יצאנו מהמקום ושוטטנו בחיפוש אחר אלטרנטיבה ראויה. חיפוש שכזה באירופה סופו להסתיים באחת משתי דרכים- זונה או דוכן נקניקיות, ולא ברור מי מהן בריאה יותר. אנחנו מצאנו את עצמנו מחזיקים כל אחד נקניקיה ומדברים. ג'ואל התברר להיות בן 23, וכששאלתי אותו במה הוא עובד הוא אמר "סוחר". שאלתי אותו במה הוא סוחר והוא אמר "עצמות". בקיצור הוא סוכן סי אי איי או משהו כזה, שכן בנוסף לכך התברר שהוא יודע לדבר אנגלית, עברית, ספרדית, צרפתית ורוסית. ותאמינו או לא, יצא לי לשמוע אותו מדבר בכל אחת מהשפות האלה באותו הערב. הוא גם סיפר שהוא כרגע ב"טיול ללמידת שפות" ושאחרי צ'כיה הוא טס לגואטמלה. נתיב הגיוני. 

התעוררנו לעשות צ'ק אאוט ואחרי שלקחתי טייק אווי מהמסעדה הסינית המעולה שליד האכסנייה (אם אי פעם תגיעו לפראג  רח' Seifertova 44, רשום לידה Chinese Restaurase) הגענו בריצה חצי קלה לרכבת שעמדה לצאת ב 12:31.

יצא לי לנסוע בהרבה רכבות בחיי ובמגוון אזורים בעולם ואני מוכרח לציין שהנסיעה הזו מפראג לברלין היתה מהיפות שבהן והזכירה נופים שחשבתי לתומי שניתן לראות רק בסין, עם ערוץ נהר סלעי וצר ובתים שתלויים ממש על גדת הנהר. בשלב מסויים הערתי לסגל שהתושבים פה ממש נטולי מרג'ין בשינוי גובה הנהר ואם הוא עולה במטר או שניים אין להם לאן לברוח. "כן זה קרה להם ב99" סגל פתאום שלף. היתי בטוח שהוא צוחק עלי אבל אז הוא סיפר לי שזה אמיתי לחלוטין ושהוא קרא את זה במאחורה של ה"מפה המיוחדת". נגיד.

אני אשאיר את תיאור הגעתנו לברלין, אשר אם הבנתי נכון נמצאת כרגע תחת התראת פיגוע רצינית, לפוסט הבא שיוקדש כולו לעיר המדליקה הזו שנראת כאילו אתמול סיימו להרכיב אותה מהקרטונים של איקאה.

פראג, בכל מקרה, ממש איכזה אותי. מבחינה אסטטית היא עיר מדהימה אשר אולי רק שנייה או שלישית לרומא ופריס באווירה הרומנטיות שמשרים רחובותיה ובינינה המדהימים. אבל מבחינת יכולת ההיכרות עם מקומיים ומציאת מקומות בילוי אוטנתים אשר לא נוצרו לתיירים על ידי תיירים, בזה פראג נכשלה מבחינתי.

-<למעבר לפוסט הבא>-