בלגרד מי יודע?

Post date: Sep 21, 2010 10:42:40 AM

הצלחתי לישון 5 שעות בדיוק, החל מהרגע ששידורי הטלוויזיה בפלסמה שהיתה מולי בקבינה ברכבת מסופיה לבלגרד נפסקו ועד הגעתנו לבלגרד, במה שנראה כשעתיים מוקדם מהצפוי. מסתבר ששעה אחת אכן קיצרנו בזמן הנסיעה ועוד שעה ע"י מעבר לאיזור זמן אירופי אחר. וכך למרות העובדה שהתרחקנו אפילו עוד יותר מישראל, שוב הזזנו שעונינו (קונספטואלית לפחות, שכן אף אחד מאיתנו לא באמת עונד שעון) ומצאנו את עצמנו שוב בזמן ירושלים.

דרך אגב, הערת הפלסמה שהזכרתי לא נאמרה בציניות אלא כמטפורה לחלון 50'' שברכבת, ממנו, על אף הלילה שירד מזמן, נשקף נוף הררי יפהפה מואר חלושות ע"י אור הירח שריחף בזניט והיה כמעט מלא, אני חושב שנשיואל ג'אוגרפיק צריכים להרים את הכפפה ולייצר ערוץ שמשדר בלי הפסקה נוף פראי בחשכת הלילה אשר נע ומתחלף כאילו נראה מתוך רכבת נוסעת. זה יהיה הערוץ המושלם לבעלי נדודי השינה שרוצים להירדם מהר עם חיוך על הפנים.

הגענו לבלגרד, סרביה. שעת בוקר מוקדמת, הטמפ' היתה מחצית מזו שהכרנו בסופיה ואני משום מה החלטתי שנעלי אצבע הם הנעליים האידיאליות למצב.

הדבר הראשון שעשינו זה להמיר קצת יורו למטבע המקומי, אשר את שמו אפילו לא ידענו, ולמעשה רק לקראת סוף היום גילינו שנקרא דינר סרבי ושעל השטרות שלו מופיעות דמויות שונות ומשונות מעוטרות זקן, כולל שטר ה200 עליו בכלל יש אשה. יחס המרה נוח של 1:100, ומיד קיבלתי 2500 דינרים, מתוכם נחתכו ישר 500 לנהג מונית רמאי. נראה שדלפק ההמרה סירב לקבל את הטכנולוגיה הדיגיטלית שנכנסה לעולם בשנים האחרונות 

הצטיידנו עוד באכסניה בסופיה בברושור של אכסניית Manga Hostel הבלגרדית. על הברושור צוירה מפה קטנה של מרכז העיר עם מסלול הנסיעה מתחנת הרכבת לאכסנייה. שלושה דברים סומנו בדפוס על המפה – תחנת הרכבת, האכסנייה, ובדרך בינם, נק' שלידה נכתב Bombed Building. איזה כיף!

השמש היתה ממש מעבר לעיקול אך עדין לא זרחה וכשהמונית עצרה לנו ליד שלט קטן עם שם הגסטהאוס (לא לפני שחלפנו על פני בניין מופצץ באמת), מצאנו את עצמנו עומדים מול שער חלוד שמוביל לריק שחור ומפחיד. 30 מ' פנימה התגלה נווה מדבר בשם Manga Hostel, אחד הגסטהואסים הטובים ביותר שיצא לי לשהות בהם בעולם. חבר'ה צעירים וסופר אדיבים בקבלה שפועלת 24/7, שירותים ומקלחות מעולים, עיצוב ממש חדשני, חדרים מרווחים, נקיים עם לוקרים ענקיים. התמקמנו בחדר משותף של 10 אשר היה היחידי שאיפשר לנו צ'ק אין מיידי, כך שיכולנו להשלים עוד כמה שעות שינה. תוך כדי שהתארגנו לשינה חתכנו כ-3 שעות שינה לכל השבעה שכבר ישנו בחדר.

אני, באותה נקודה, היתי היצור החי המטונף ביותר במזרח אירופה, היתי אחרי כמעט שלושה ימים מלאים בלי מקלחת ובלי החלפת בגדים אחרי ששני לילות העברתי למעשה בלי שום אמצעי ניקוי שהוא. בנוסף היתי רעב וצמא ואיך לא היתי חייב להשתין. הא, ועייף כבר אמרתי לא?.

סדרי העדיפויות שלי התבררו להיות – להשתין, לישון, להתקלח, לשתות, לאכול. נראה הגיוני לא?

התעוררנו בסביבות 10, פתחתי עיניי, והדבר הראשון שראיתי זה בחורה בלונדינית עומדת עם הגב אלי לבושה בתחתונים בלבד. סגרתי את העניים. פתחתי שוב. טוב, אני כנראה במקום הנכון. היא בדיוק התלבשה ומאוחר יותר התברר שקוראים לה ריג'ה (או ניג'ה) ושהיא וחברתה הלנה הן סטודנטיות סלובניות שעושות מן טיול של שבוע בין כל ערי הבלקן שבעבר חלקו מדינה משותפת עם סלובניה. מדינה הידועה בשם – יוגוסלביה והיום ידועה יותר בתור אוסף מדינות שמחלקות 12 נק' אחת לשנייה בארוויזיון. הן סיפרו לנו שעלו לקיברו של טיטוס, שנמצא כך מסתבר בבלגרד. הופתעתי חלקית לשמוע שטיטוס קבור בבלגרד, אבל היי אין לי מושג אנחנו בכל זאת נמצאים באיזור שהיה חלק מרכזי מהאימפריה הרומית, אז קיבלתי את העובדה הזאת. מה גם שכשסיפרתי להן שהוא הממזר שהרס לנו את בית המקדש נראה היה שהדבר לא מפתיע אותן כל כך. אבל אז הן הזכירו את העובדה שטיטוס היה קומוניסט. פה חשדתי. עשיתי חשיבה מהירה בין כל העובדות ההיסטוריות שאני מכיר ואז נפל לי האסימון. הן היו בקבר של טיטו, המהפכן שיצר אחרי מלחמת העולם השנייה את קן הצרעות שנקרא מאוחר יותר יוגוסלביה. Tito's Grave, באנגלית זה קצת מבלבל...

בשעה טובה עשיתי מקלחת, בה גיליתי שבבלגרד, בדומה לרוב הדירות בת"א, המים יוצאים מהדוש בקצב גבוה יותר מזה בו הם מתנקזים. אך בשונה מת"א, כאן לא מתכחשים לעובדה הזאת ובונים מן חומה למניעת הצפות בגובה 30 ס"מ מסביב למקלחת. כך שלמעשה הקרסוליים שלך מאוד מהר עושות אמבטיה.

תוך כדי מקלחת קלטתי כמה שאני צמא ושלמעשה אני בהתייבשות פיבונצ'י מתקדמת. תיסכל אותי ששוב שכחנו לבדוק האם מקובל לשתות פה בבלגרד מים מהברז ועל כן נמנע ממני לשתות מכל המים האלה שהשפריצו עלי. מאוחר יותר סגל בדק ומסתבר שמאוד מקובל לשתות מהברז כאן. או לפחות זה מה שכתב איש אחד בבלוג אחד..

נערכנו ליציאה לעיר אשר בפעם הראשונה דרשה מאיתנו ביגוד חם ומעיל גשם אך לא לפני שעברנו בקבלה לשיעור אוריינטציה מהיר על העיר, ההיסטוריה שלה ומה מעניין לראות.  בלגרד יושבת בדיוק על הנקודה בה נהר בשם סבה חובר לדנובה בדרכם אל רומניה ולים השחור. העיר ההיטורית קטנה למדי ומציגה אוסף כנסיות אורטודוקסיות מיוחדות, מוזיאונים לנשק, לתרבות ולניקולא טסלה ופועלו. מסתבר שניקולא טסלה היה חצי סרבי חצי קרואטי ועל אף שחי רוב שנותייו בארה"ב בכלל, המקומיים פה יצרו תרבות סגידה לפיסיקאי החריג הזה שהיה, אם אני זוכר נכון, הראשון שייצר סליל טסלה, מפתיע. כשאמרתי לבחורה בקבלה בהומור שבטח בקרואטיה הם אומרים שטסלה היה קרואטי ניכר היה שהדבר לא משעשע אותה והשיבה שטסלה תמיד הגדיר את עצמו שאיש העולם הגדול. שיהיה..

סרביה היא מדינה מאוד דתית, ועל כן שילוב העובדה שמדובר היה ביום ראשון, יחד עם מזג האוויר הסגרירי ובתי האבן הדהויים יצר תחושה של שיטוט ברחבי ירושלים בשבת בבוקר. הכל היה סגור ומעט האנשים שכן הסתובבו ברחובות הצטלבו באופן רנדומלי בעודם חוצים מעברי חצייה.

הלכנו למן מצודה הרוסה בקודקוד העיר ממנה נגלית תצפית יפה על הדנובה והסאבה, אינספור גשרים חוצים את הסאבה.

מצחיק איך במן שקע בין העתיקות שבכניסה למצודה הם מצאו דרך להשחיל שני מגרשי טניס מחימר. סרביה היא מעצמת טניס, ילנה ינקוביץ' ואנה איבנוביץ' (הטניסאית היפה ביותר בסבב) דורגו עד לא מזמן גבוה בעשיריה הפותחת וג'יוקוביץ' בדיוק לפני שטסתי הגיע לגמר ה US Open אחרי שניצח את פדרר ועלה למקום השני בעולם. הדבר בא לידי ביטוי בתקציב המועבר לענף זה ליצירת מגרשי טניס זמינים לרווחת האוכלוסיה המקומית.

בלגרד יותר יקרה מבולגריה, אם כי לא בצורה משמעותית ויאמר לזכותה שאתה גם מקבל תמורה טובה יותר לכסף שלך ברוב המקרים. אכלנו צהריים במסעדה נחמדה בשדרת בתי הקפה הראשית ולאחר מכן המשכנו לכנסייה האורתודוקסית הגדולה , סיינט סאבה. 

בדרך עצרנו לקפה, בדיוק בזמן, שכן גשם זלעפות החל לרדת. בבית הקפה, מלצרית חיננית קיבלה את פנינו וניסיתי להסביר לה מה זה קפה אמריקנו, היות ולא היה משהו כזה בתפריט וניכר היה שמעולם לא שמעה על דבר כזה. תיארתי לה את אופן ההכנה הפשוט – "תמזגי אספרסו לתוך ספל רגיל ופשוט תוסיפי מים חמים. כמו הפוך רק במקום חלב תוסיפי מים, את יכולה לעשות את זה?". היא עשתה מבט מזועזע ואמרה "לא". "את לא יכולה לעשות את זה או את לא מוכנה לעשות את זה" שאלתי אותה. "לא מוכנה" היא אמרה לי. חייכתי ואמרתי לה שאני יכול להבין את זה ושפשוט תביא לי אספרסו גדול. יש להם כבוד לקפה, ובכלל הם מזכירים קצת איטלקים, גם במראה שלהם, גם בפוזה ובסגנון הלבוש המאוד מוקפד, וכדי להשלים את הלוק - השלום שלהם זה "צ'או".

תוך כדי הליכה בטפטוף קל, למדנו שבלגרד מתאפיינת בשני דברים –

1. הם המציאו תמרורים עירוניים ממש מוזרים.   

   1. ריצה עם מזוודות אסורה

• • 1. זהירות פדופילים בדרך

1. הם לא סגורים עדיין על האלף-בית שלהם. קירילי, לטיני, הם לא בטוחים, זה מזגזג מזה לזה כמעט באותה המילה.

בדרכנו חזרה לגסטהאוס עצרנו בבשריה מקומית שם הזמנו מנת קבבים (הם קוראים לזה פה "קבפ") שהיתה פשוט מהאגדות. חתיכות בשר רך וטעים, עטוף במן לחם שום עסיסי. תענוג.

ושסגל דורך שנייה אחרי זה על ערימת חרא של סוס. לבסוף הגענו למועדון שהתברר להיות מן גרסא סרבית של האפרטמנט. זו דירה שהוסבה לבר בקומה ה-9 של הבניין (כל הכפתורים כוסו בפלטת מתכת וחור אחד נוסר היכן שלחצן קומה 9 נמצא.) 

מיד נשאלנו אם אנחנו מוזמנים."לא" ענינו. אבל כשאתה תייר אתה בהגדרה מוזמן. במציאות אחרת אולי היינו נהנים במקום הזה, אך כשכל האנשים בפנים נראים כמו שחקני כדורגל ונערות הלווי שלהן והגובה הממוצע של האנשים במקום היה מטר ותשעים, אתה פשוט מרגיש לא מתאים.  יצאנו לכיוון הנהר, חצינו את הגשר וכשהגענו לצידו השני של הנהר התגלה איזור מסיבות מטורף. זאת אומרת אני מניח שבאמצע השבוע הוא כזה. לא ביום ראשון אבל. המקום היה שומם למוות. מצידו השני של הנהר נשמעה לפתע מוסיקה, אז חצינו את הגשר שוב רק כדי לפתוח את הדלת של איזה מועדון סרבי ולהיזרק משם ע"י המאבטח השמן שעמד מאחורי הדלת וצעק – "פרטייה פריווייטה!" מסיבה פרטית אני מנחש.. משם הצלחנו להגיע למקום נהדר שזרק אותנו עם אותה שורה בדיוק. די, לפעמים אם לא הולך אז לא צריך בכוח. הלכנו לישון.

כשהתעוררתי, ראיתי בחורה בלונדינית כשעל גופה תחתונים בלבד עומדת עם הגב אלי. שוב. אולי לא נעזוב היום את בלגרד?

שיטת עינוי סרבית ידועה 

סגל וניקולא טסלה זוממים משהו...

פרסומת ללימוד שפות...(למטה רשום - Can You give me a hog)

-<למעבר לפוסט הבא>-