יהודים רדו מהרכבת!

Post date: Oct 04, 2010 5:41:29 PM

3/10/10            21:30

כל מה שיחלתי לעצמי לשמונה שעות הנסיעה ברכבת לפראג זה לילה אחד רווי שינה ונטול אלכוהול.  מה שקיבלתי היה לילה רווי אלכוהול ונטול שינה. איך שנכנסו לקרון התברר שאנחנו חולקים את תאנו עם האוסטרלי, הידוע יותר בכינויו "המנסר מנורת' קווינסלנד", אשר הנעים את שנתינו כל לילה עוד בהוסטל בקרקוב. איתו, היו על הרכבת חבר שטייל איתו, ארבעת האוסטרליות שטיילו יחד ועוד פולניה לא קשורה שאיכשהו נהפכה לחלק מהחבורה. מה הסיכויים שאחרי שלושה ימים ששהינו באותו החדר אך מעולם לא החלפנו מילה או ראינו אחד את פני השני, דווקא ברכבת לפראג ניפגש ועוד נחלוק תא, ועוד עם הנחרן המפורסם.

הם הביאו סטוק של בירות וסגל ואני הבאנו בקבוק יין זול תוצרת מולדובה, שזו אחת המדינות היחידות באירופה שאין בה חשמל באופן סדיר. היין בכלל היה אמור לתפקד כסם שינה עבור סגל לנסיעת הלילה. סגל שבר את הקרח מהר כששאל את האוסטרלי, ששמו בנתיים התברר להיות אל, אם הוא זה שנחר כמו מטורף בלילה האחרון. הוא חייך ואמר שכנראה שכן אבל זה קורה לו רק כשהוא שיכור. הוא אמר את זה בעודו מחזיק פחית בירה חצי ריקה ומיד הבנו שגם הלילה נישן בנגרייה. הוא אמר משהו על כך שהם מתכננים לעשות משחקי שתייה וקלפים באחד החדרים ושאנחנו מוזמנים להצטרף אליהם. אני היתי אחרי לילה שרובו לא כלל שינה ועל כן לא התלהבתי מהרעיון, סגל לעומת זאת היה לגמרי בעניין. יצאתי מהחדר לביקור אחרון בשירותים לפני השינה המתוקה שציפתה לה וכשחזרתי כעבור דקה, זה מה שגיליתי בחדר שלי: 

בתוך החדרון, שבשגרה מכיל בקושי שלושה אנשים במצב מאוזן, הצטופפו עשרה אנשים מתוכם ארבע בחורות שישבו בחינניות על מה שאמור היה להיות המיטה שלי. בדרך כלל אני לא מתלונן כשארבע בחורות, ועוד אוסטרליות, מחכות לי על המיטה כשאני חוזר מהשירותים. אבל הפעם כל מה שרציתי זה לישון.

אם כן, הרכב מסיבת הרכבת כלל ארבע אוסטרליות- סטפני, ניקול, לורה ומריסה, שני אוסטרלים אל ועוד אחד שאני לא זוכר איך נקרא, ועוד פולניה שלא הוציאה מילה כל הדרך, היא התנהגה כמו מרגלת מסיבות, שמרה על פרופיל נמוך וחייכה כשהיה נראה שצריך. הא ועוד שני ישראלים בעלי שם זהה. האוסטרליות התגלו כבחורות רציניות ביותר עם תארים שניים ואפילו דוקטורט אחד בגיאולוגיה ומתוכן שתיים הן מטפסות צוקים תותחיות. הן בנות 25 ו 27 לסירוגין. סגל ישב ליד הכיור ותיפקד כברמן. אין לי מושג מאיפה הגיעו כמויות הבירה, נראה היה כאילו יש תא מתחת לכיור שפשוט מייצר פחיות בירה בלי הפסקה. הבנתי בשלב מסויים שאני לא יכול לנצח את המצב הזה אז פשוט עדיף שאצטרף אליו. ביקשתי מסגל את בקבוק היין המולדובי, אשר היה טעים באופן מפתיע (כנראה שבאין חשמל הם עובדים בשיטת הרגלים היכפות, כמו בימים הטובים) ולאט לאט מבלי ששמתי לב הבקבוק הלך והתרוקן.

בשלב מסוים עברו ברכבת חיילים פולניים במדי ב' ובמקרה לגמרי שמעו את המילה "ישראל" כשעברו ליד החדר שלנו ועשה רושם שהם לא אהבו את זה. הם אמרו לי משהו בפולנית שכלל את המילה "ישראל" ואני בתגובה אמרתי להם What about Israel?, הם אמרו עוד משהו בפולנית ואז נכנסתי ל"מוד סין", לפיו כשמישהו מדבר איתך בשפת האם הלא מובנת שלו, אתה עונה לו בשפת האם הלא מובנת שלך. אחרי דו שיח פולני-עיברי קצר הוא התייאש, אבל כדי שלא לצאת מפגר לגמרי הוא ביקש מכל האוסטרלים את הדרכונים שלהם לבדיקה. זה היה ממש הזוי, מה לעזאזל הוא רוצה מאזרחיה של המדינה הכי ידידותית בעולם?

לאחר שחלק מהנוכחים עזבו את החדר, נשארנו סגל ואני עם ניקול וסטפני למסיבת דאנס מטורפת עליה ניצח הלפטופ שלי ואשר הסתיימה, כמו כל מסיבה טובה,  כשהשכנים הפולנים מהתא ליד דפקו על הדלת והזכירו לנו שכבר אחרי 12 בלילה. קצת אחריהם הגיע גם הסדרן של הרכבת, שלא ידע אנגלית כל כך טוב, שסיפק את המשפט הבא: "Jesus Christ! I take you off the train to polizai!".  פיזרנו את החגיגה, לא לפני שניקול העבירה לי פרטי התקשרות וקבענו שנפגש בפראג לסיבוב ברים משותף. נכנסנו למיטות כשבדיוק אל חזר, השד יודע מאיפה, נכנס למיטה העליונה שהיתה מעלי והתלונן שהוא מפחד ליפול ממנה בלילה. אמרתי לו שאם הוא ינחר כמו בשני הלילות האחרונים, אני אישית מעיף אותו מהמיטה. נראה שהאיום היה אפקטיבי שכן הלילה עבר בשקט מופתי. חוץ מאיזה אלמנט מתכתי בתא שייצר רעש חריקה מציק במיוחד. היתי כל כך עייף שהצלחתי להתעלם מזה ואחרי ארבע שעות שינה הושקמנו עם הגעתנו לתחנה המרכזית של פראג.

לקחנו מונית לאכסניית HostelOne בה הזמנו שני לילות מבעוד מועד עוד בקרקוב. עם כניסתנו לאכסנייה הבחנו בשני דברים – קר. ממש קר פה. הדבר השני היה אוסטרלי שהריח כאילו הרגע משו אותו מבריכה שהיתה מלאה בבירה. הוא ממש התלהב מהיותנו ישראלים ויצא במן משפט סתום בסגנון "יש מגן דויד מעל כל אחד מאיתנו" תוך שהוא שולף בקבוק וודקה קטן מתוך כיס פנימי בג'קט שלו ומזמין אותנו לשבת לשתות איתו ועם ה"חבר'ה" למטה. השעה דרך אגב היתה 10 בבוקר. אמרנו לו שזה מוקדם מדי עבורנו ויצאנו לסיור בעיר העתיקה בתקווה שכשנחזור נוכל להיכנס לחדר שבנתיים נוקה משאריות תושביו הקודמים.

הנוף מהאכסנייה שלנו

סיור קצר אך ממצה במרכזה העתיק של פראג הבהיר לנו שמדובר במקום מתוייר למוות ובשונה מרוב המקומות עד כה, אנו צפויים להיתקל כאן בישראלים בלי הרף. כמו כן, אין ספק שזו העיר הציורית ביותר שיצא לנו לבקר עד כה, עם שילוב ארכיטקטוני מאוד מיוחד של גותי, קלאסי ומוזר. יש פה בתים שנבנו בתקופת ימי הביניים על ידי פועלים שבוודאות היו שיכורים ואשר מראש עוצבו על ידי ארכיטקט שהיה תחת השפעת סמים כלשהם.

"פראג לפני 70 שנה"

"פראג היום"

"ואני היתי בטוח שפסי בתוף.."

כשחזרנו לאכסנייה, אחרי ארוחת צהריים מאוחרת במסעדה סינית מעולה, גילינו שהחדר שלנו הוא בעצם ארמון שמכיל בין היתר 3 מיטות קומותיים, ואין ספק שמדובר באכסנייה בעלת הסטנדרטים הגבוהים ביותר עד כה. כמו כן ההסתברות למציאת ישראלים הוכיחה את עצמה כבשעת ערב בעודי יושב במטבח וכותב, ניגש אלי בחור שבדיוק בישל ספגטי בולונז שהריח מעולה והציע לי ממה שנשאר בסיר. כששאלתי אותו לגבי שמו הוא ענה לי "תומר". הוא תל אביבי כבן 30 ובדיוק התחיל  טיול של שבועיים מפראג דרך וינה עד לבודפשט. תוך כדי שיחה איתו, קיבלתי הודעה מניקול שבתשע בלילה נפגשים ליד השעון האסטרונומי משם נמשיך לסיבוב ברים.

נפרדנו בנתיים מתומר ולקחנו את הטראם אל מרכז העיר, שם ממש מתחת לשעון המוזר הזה התחבאו לנו ששת האוסטרלים איפשהו בתוך נחיל תיירים ענק שעמד עם פנים מלאות ציפייה ומצלמות בזווית 60 מעלות ממתין, כקהל נוצרים מתחת לחלונו של האפיפיור,  למופעו האידיוטי של השעון אשר ב 21:00 בדיוק מזיז איזה שתי בובות משני צידיו ואז תוקע בחצוצרה זייפנית. אולי מה שמרשים זו העובדה שהוא עושה את זה בלי הפסקה כבר איזה 600 שנה.

בכיכר עומדים מקומיים רבים עם מטריה עליה רשום Crawl with me, אשר מציעים במחיר קבוע מראש, שתייה כפי יכולתך במשך 90 דקות, בשני פאבים שונים, ואז מסיבה. אז לאחר שפגשנו בנס את האוסטרלים, הצטרפנו לאחד מ"מובילי שיטוט הברים" אשר לקח אותנו למה שהורגש יותר כמו כליאתך עם עוד כמה עשרות תיירים בחדר עם מוסיקה מענה ושתייה שכמו שהיתה בכמות אינסופית כך היתה מגעילה וזולה. האוסטרלים היו ממש מצחיקים והאוסטרליות התגלו להיות די חננות. חמודות ומצחיקות אבל בסופו של דבר די מבאסות. מה שכן, שמחתי סוף סוף לפגוש מישהו שאין לו טיפת מושג על ישראל. ניקול שאלה אותי איפה זה בכלל ומה כולם רוצים מאיתנו והאם אנחנו מוסלמים? כשאמרתי לה שאני לצערי לא יכול להיכנס לחמישית מהמדינות בעולם, בעיקר אלו שהן מוסלמיות, בגלל שאני ישראלי היא שאלה אותי בהלם – "מה אז אתה לא יכול לבקר בהודו??". וזו בחורה עם תואר שני. אני לא חושב שמדובר בטמטום, שכן דיברתי איתה על הרבה נושאים ועושה רושם שמדובר במישהי מאוד אינטילגנטית, פשוט כשאתה גר באוסטרליה, ועוד במקום די נידח באוסטרליה, ישראל בשבילך זה כמו איי פ'יג'י עבורנו,  זה לא רלוונטי.

חזרנו חזרה לאכסנייה בשתיים בלילה, לא לפני שעשינו שתי טעויות – אחת, אכלנו מקדונלדס, מה שכמעט חיסל את סגל שהחל להתלונן על כאבים חדים באזור הבטן, ודבר שני – לקחנו מונית חזרה לאכסנייה, מונית שבשום שלב לא נסעה פחות מ140 קמ"ש בעיר (הם נוסעים פה כמו משוגעים בתוך העיר) ולבסוף דרשה 350 קורונות (70 שקל) על החצי דקה הזו של רכבת ההרים. פעם הבאה לוקחים את הטראם.

אני לא מצליח להבין למה, אבל התעוררנו רק ב14:00, ואני יכול להישבע שאם זה היה תלוי בי היתי יכול לישון עוד איזה כמה שעות בשקט.  אחרי ארוחת צהריים מעולה באותה מסעדה סינית, אספנו את עומר ויצאנו לסיור באזור הגבוה של העיר מצידו השני של גשר קארל המפורסם.

"גשר קארל"

במטרו הפראגי

טילנו ברחובותיה הציוריים של פראג, אשר הינה ללא ספק העיר היפה ביותר מבין אלו שביקרנו בהם עד כה. בזכות עומר זכינו סגל ואני לתמונה ראשונה של שנינו ביחד.

"עוד ארכיטקט שיכור"

כשחזרנו הלכנו לפיצריה בעלת השם הלא צפוי "איינשטיין" הסמוכה לאכסנייה אשר על פי התפריט שלה מסתבר שהם גילו חוק חדש לפיו E שווה m פיצה בריבוע. אני לא בטוח שזה מסתדר עם היחידות אבל אם זה הכלל לפיו הם מכינים את הפיצות שלהם, כנראה שהוא נכון, שכן זו אחת הפיצות הטובות שיצא לי לאכול. כמעט כמו זו של קלאב-מד.

סגל לוקח אותי הלילה למועדון המיינסטרים הטוב בעיר, עם 5 רחבות המשקיפות על נהר הולטאבה החוצה את העיר. אז כהכנה, תוך כדי כתיבה אני יושב ושותה בירה צ'כית ידועה בשם pilsner Urquell, שמקבלת 7 בסולם גולדסטאר.

בעדכון הבא תגלו מי הוא באמת הגולם מפראג והסבר לשלט הזה שיותר קרוב ללהיות קומיקס מאשר שלט:

-<למעבר לפוסט הבא>-