אמא! פולניה!

Post date: Sep 28, 2010 6:51:45 PM

28/9/10             18:40

קרקוב. אנחנו באמת נוסעים לקרקוב. ממש היתי רוצה לספר על חוויותי מהרכבת אך לצערי, לאחר שעתיים של שינה ליל אמש, נרדמתי בשנייה שנהג הרכבת הוריד את בלם היד בתחנה בוינה, והתעוררתי רק כשהרים אותו בשנית, הפעם בתחנה בקרקוב. שותפנו לשמונה שעות הנסיעה בקבינה היה מן ברלה פולני כזה שנראה מבוהל מכל דבר שקורה סביבו. כשהרכבת עצרה בתחנה הסופית (נשמע רע כשזה בפולין) סגל סיפר לי שכל הלילה נחרתי מן נחירות גסיסה וברלה היה ממש מפוחד וחשב שאני חולה באיזו מחלה חשוכת מרפא. בכל מקרה כנראה שהפרעתי להם לישון קצת. הוא גם סיפר לי שברלה עשה את כל הדרך לקרקוב עם רכבת מברצלונה. עכשיו, זה היה נשמע לי מוזר. שאלתי את ברלה כמה זמן לקח לו להגיע מברצלונה לוינה והוא אמר שעה וחצי, אבל לא לוינה אלה למינכן, שם הוא אסף חצי מהמזוודה שלו ואז המשיך לוינה ולקרקוב. ההסבר היחידי שאני יכולתי לחשוב עליו ללמה בן אדם משאיר חצי מזוודה במינכן (מבלי כרגע להיכנס בכלל לשאלה מה זה אומר חצי מזוודה) וקופץ לכמה ימים לברצלונה היא האוקטוברפסט הפסיכי הזה. כל בן אדם שפגשנו עד כה בדרכנו מבודפשט סיפר על כמות ליטרים גדולה יותר של בירה שהוא שתה ביחס לקודם. השיא עד כה – 9 ליטר בירה ביום אחד. ואז, כמו שהבן אדם תיאר את זה- "היה לי את ההאנגאובר הנורא ביותר בחיי". בקיצור, ברלה בכלל לקח מטוס ולא רכבת, וההשערה שלי היא שהוא סבל מתסמונת הליטר התשיעי, כפי שקורה לרבים במינכן בתקופה זו של השנה וכך הוא מצא את עצמו בוקר אחד מתעורר בברצלונה עם הנגאובר קשה כשחצי מזוודה שלו במינכן והבית בקרקוב הרחוקה. 

הגענו לאכסנייה ומיד הבחנתי בשני דברים – מעל הקבלה יש שלט גדול שמציע יום מאורגן באוושויץ בירקנאו ב-90 זלוטי, אטרקציה ידועה באיזור זה שכבר יצא לי לראות פעמיים בחיי. תמיד כיף להתקבל ע"י אטרקציות שכאלה.  ומתחת, בקבלה, יושבת בחורה מושלמת. יממה מאוחר יותר אני יכול להגיד שיש עוד שתיים כאלו שעושות רוטציה בקבלה, ועוד כ400,00 אלף כאלו בחוץ שעושות רוטציה בין חנויות, מסעדות ומועדונים ברחבי העיר. הגענו לגן עדן. אני כבר 24 שעות בעיר ועדין לא ראיתי ולו בחורה צעירה אחת שלא היתה מושכת. מה שכן, איכשהו, הן עוברות תהליך שלוקח בין יום ליומיים איפשהו בגיל 40 שבסופו הן נהפכות לאמהות/סבתות פולניות שנראות כבר הרבה פחות טוב.  דבר אחד שפוגם בגן עדניותה של קרקוב זה הטמפ' הנמוכה (~10 מעלות) והגשם, החלש אמנם, אך העקבי שאינו מפסיק לרדת מאז שהגענו הנה. 

עברנו הדרכה מהירה ע"י פקידת הקבלה, ששמה התברר להיות גושה, על מה חובה לראות בקרקוב וכל המקומות השווים ליציאה, ומיד הבנו למה הגסטהאוס הזה קיבל את פרס הצוות המצטיין באירופה של Hostel-youth ומקום 3 בקרב הגסאטהוסים הטובים באירופה. המקום הוא פשוט מקדש ל"כיף". בקומה למטה שני חדרים עם פלסמה 60'', Wii, פליישסטיישן, מחשבים, סרטים, מטבח מטורף שבו דרך אגב מגישים ארוחת בוקר וערב מעולות בחינם. יש פה אחלה חבר'ה ובערבים יוצאים כולם לסבב ברים וטעימות וודקה. 

שוב הגענו למדינה שהיורו והיא לא כל כך עובדים ביחד (מסתבר שגם צ'כיה, יעדנו הבא, כזו עם מטבע בשם קורונה, ומלעשה יוצא שחוץ מאוסטריה וגרמניה, אליה נגיע עוד כשבוע, כל הטיול הינו עסוקים בלהמיר כמויות של יורו למטבע המקומי).  יחס ההמרה של הזלוטי והיורו הוא גאוני. בדיוק 4. מספיק קרוב כדי שתוכל לרמות את עצמך שכל המחירים כאן בשקלים ואז לגלות שהוצאת קצת יותר. אבל זה לא יקרה, כי פשוט כ-ל כ-ך זול כאן. מרק טוב יכול לעלות כ-4 שקלים ומנה בשרית/דג רציני 10-12 שקלים. בירה מקומית דרך אגב היא, לכל דבר ועניין, בחינם. כלומר צריך לתת איזה 3 ש"ח בשביל לקבל אותה. זה הכל. מה שכן, שתייה ברחוב אסורה, וככל הנראה יש גם איזה כלל בנוגע להבעת חיבה מינית במקומות ציבורים. 

אם כן, כשנכנסו לחדר המגורים בליווי גושה, פקידת הקבלה שהקפידה להסביר לנו כל דבר שמישהו צריך לדעת כשהוא מגיע לקרקוב, היא אמרה שכבר יש שני דיירים איתנו בחדר ושהם הודים. וליד המיטה של סגל היו בקבוקי וודקה חצי מלאים ומלא פחיות בירה ריקות. במבט מבעד לחלון מן הרחוב אל החדר שלנו זה נראה בערך ככה: 

סגל הלך להתקלח וצחקנו שאם לא יוצאים מים מהדוש בתוך חצי דקה שיצעק ואני אבוא לחלץ אותו. כעבור 10 דק' הוא חזר עם מבט המום ואמר "קרמר, אתה לא תאמין".

דבר ראשון יש מלא ראשי דוש שמחוברים לקיר בניצב לכיוון שממנו אנו רגילים להתקלח. זה כבר מעלה מחשבות. ואז כשפותחים את המים נשמע רעש זהה לזה של הדלקת גזייה גדולה ולהבת אש יוצאת חצי מטר מהראש שלך בתוך מיכל שככל הנראה מחמם את המים בעזרת... גז. לא יכולנו להשאר אדישים לכך. זה נראה בערך ככה:

יצאנו לסיבוב בעיר, והתיישבנו לאכול במסעדה מקומית בשם קושיניה (אני חושב שזה סבתא בפולנית), המקום מתפקד בדיוק כמו המרקייה של הסופ-נאצי מסיינפלד, אסור לבזבז זמן או להעיר הערות בתהליך ההזמנה והתשלום. סגל הצליח לעצבן את המוכרת, גם בגלל שהוא התמהמה בהזמנה וגם בגלל שהוא יהודי, סופ-נאצי אמיתי!

מרק הפטריות הכי טעים שאכלתי אי פעם

המשכנו בשיטוט ברחובות העיר העתיקה ומשסרב הגשם להיפסק, נשברנו וקנינו מטריה.

יש לי איזה קטע עם מטריות, אני אוהב אותן מסיביות וגדולות. אני מסרב להחזיק מטריה שעלולה, במשב רוח חריג, להתהפך ולעשות ממני צחוק. אני מעדיף לעוף איתה באוויר קודם. אז בחרתי את המטרייה הגדולה ביותר שהיתה בדוכן המטריות אשר היתה גם במקרה האחרונה (או הראשונה, לא נראה לי שיצרו עוד כמוה אי פעם). היא היתה כל כך לא שגרתית שבעלי המקום לא ידעו כמה היא עולה בכלל ולבסוף כשנפטרתי מסכום כסף נאה ופתחתי אותה בגאווה, הם ניסו, ללא הצלחה רבה, לא להתפוצץ לי מצחוק מול הפנים. בהתחלה דווקא הרגשתי מלא גאווה במטריה החדשה שלי, אך מספר דברים החלו לערער את הביטחון שלי בקנייה הזו – קודם כל היא היתה כבדה בצורה לא הגיונית והיתה עשויה ממתכת לא ברורה, אותה מתכת ממנה עושים מטבעות של פרוינטים. בנוסף המבטים שקיבלתי ברחוב היו קצת חריגים והגיעו מבחינתי לשיא כשעברנו ליד דוכן למכירת פרחים ותוך כדי שהמוכרת חייכה לעברי סגל העיר שהמטרייה שלי יותר גדולה מזו שסוככת על כל הדוכן שלה. כל הדרך סגל לא הפסיק לצחקחק ולהגיד לי "וואי קרמר הפעם הגזמת, באמת הגזמת". ואז לרגע יצאה השמש מבין העננים האפורים שכיסו את העיר והבחנתי בליקוי החמה המקומי שהמטרייה שלי יצרה. הבנתי שאני לא שופט את המצב שלי בצורה נכונה כל עוד אני מחזיק את המטריה ועל כן ביקשתי מסגל שנחליף רגע מטריות כך שאוכל להתבונן מהצד על הדבר הזה. החלפנו מטריות ואז זה הכה בי. הגזמתי, קניתי מטריה בגודל של שימשיה. היא יכלה לשמור על משפחה מרובת ילדים, סביהם, דודיהם ושכניהם יבשים בגשם זלעפות . זה היה פיל לבן בצבע שחור שכעת ממש לא התחשק לי לסחוב יותר, בטח שלא במצב פתוח. לא היתי מוכן להצטלם עם הדבר הנורא הזה אז סגל תיפקד כניצב להמחשת הגודל של המצנח הזה:

המשכנו ללכת בגשם, כשאני עם מטריה מקופלת בגובה של 1.2 מ' ומשקל של 3 ק"ג, נרטב. אז קניתי מטריה נורמלית בהמשך הדרך ואז הבנתי שלהסתובב עם מטריה פתוחה ביד אחת בעודך אוחז מטריה אחרת מקופלת ביד השניה, זה מחזה לא פחות אידיוטי. אחרי 200 מ' נמאס לי, הנחתי את מטריית הענק ליד פח אשפה ועזבתי את המקום. עקבותיה נעלמו, אם במקרה יוצא לכם לראות מישהו הולך ביום גשם עם שימשיה שחורה ופרצוף מפוחד – זה הגנב!

סגל, דרך אגב, קנה מטריה שנבנתה על פי עיצוב של לאונרדו דה וינצ'י. אני לא יודע איך זה עובד בדיוק אבל יש לו כפתור קטן על הידית שלה אשר בלחיצה עליו נפתחת המטרייה (עד כאן הכל כרגיל) ובלחיצה נוספת – היא נסגרת.  יש כל מני חוטים שרצים לאורך המוט שלה וזה איכשהו עובד. ממש מצחיק. 

עלינו לביקור בטירה המלכותית המשקיפה על קרקוב ואשר שימשה בית למלכיה השונים של פולין ההיסטורית לאורך השנים.  בכנסיה שבתוך הטירה ראינו קבר של אביר צעיר שאת שמו אני לא זוכר. היה רשום שהוא נולד ב1420 ומת ב1447 וליד זה קורות החיים הקצרים אך הדי מרשימים שלו – 1442-1447 מלך פולין, 1444-1447 מלך הונגריה. אמרתי לסגל שאני לא מאמין שהוא מת בגילי ובדרך הספיק להיות המלך של שתי מדינות אירופאיות. מה אני עשיתי בזמן הזה? תואר ראשון? פאק.

אחלה בית היה לו למלך הצעיר הזה

משם המשכנו לקניון הגדול שבעיר, שם הצטדיינו בכובעים חמים ומגניבים של H&M. בקניון, עברנו על המפה שקיבלנו באכסנייה ואז ראינו שבגב המפה מופיעים משפטים שימושים באנגלית ותרגומם לפולנית. להלן המובחרים שבינהם:

A pink straw

It's my liver

I'm having a heart attack

Do you play the trumpet?

That's not a kebab

אכן, כל מה שצריך לדעת בפולנית כדי להסתדר בעיר הגדולה. 

חזרנו לאכסנייה ויצאנו לסיבוב ברים - הרכב הקבוצה מנה 20 גברים ושתי נשים מוזרות. לא אידיאלי.

בבר הראשון קיבלנו 4 טעימות של משקאות שנקראו וודקה ואז שם של משהו לא קשור כמו למשל טבסקו. עוד בירה בשם וארקה שהיתה נחמדה, 7 בסולם גולדסטאר, והינו מוכנים לעבור למסיבה. הגענו למקום מרתפי (כל מקומות הבילוי כאן הם מן מרתפי ענויים שהוסבו למועדונים תת קרקעיים.) בשם die  Carpe כשבדרך התיידדנו עם בחור קנדי בשם ניק ועם שני הודים אנגליים ממש מצחיקים שאת שמם היתי יכול לזכור רק אם היתי מקעקע כל אחד מהם על זרוע אחרת (אלו אותם ההודים שחולקים איתנו את החדר) . ניק סיפר לנו שהוא היה בהלם כשאכל היום בקנטקי פרייד צ''יקן המקומי ואת האוכל הביאה לו לשולחן בחורה עם מדים פרייד-צ'יקנים שכללו חולצה קטנטנה וחצאית מיני. מיותר לציין שהיא היתה יפהפיה. הוא אמר שבקנטקי פרייד צ'יקן במונטריאול אם אתה מסתכל על הבחורות שמגישות לך את האוכל עובר לך החשק לאכול.

במועדון, שהיה חצי בר ישיבה, חצי רחבת ריקודים, החלטנו לעבור בין השולחנות ולצלם סרט בהנחייתי, כשהמטרה לברר פרטים פיקנטים על פולין שאחרת לא הינו יכולים לדעת עליה. זה התחיל טוב אך הגיע למבוי סתום כשהבחורות גילו שאנחנו מישראל. ידעתי שהיתי צריך להגיד ספרד. עד כה פולין היא היעד הכי פחות ידידותי לישראלי, אני לא בטוח אם זה קטע אנטישמי או קטע אנטי-ישראלי, כך או כך הוא מאוד בולט כאן. עם זאת, העיר כל כך כיפית והאנשים ממש יודעים להנות, כך שהדבר לא פוגם באווירה. מה גם שזה סטטיסטי לחלוטין, יש כאלו שזה לא עניין עבורם.

רקדנו קצת ולבסוף כשהתחיל להימאס לי מהנוכחים במקום, מה גם שסגל היה שקוע בריקוד רומנטי עם איזה פולניה ואחותה התאומה, עברתי למועדון השני – Prozac. המקום היה מלא ובעיקר בתיירים והמוזיקה היתה מעולה. מיינסטרים טוב (יש שיגידו שזה סותר, אבל זה באמת היה טוב). אך כעבור חצי שעה מיציתי וחזרתי לאכסנייה לישון. 

אני לא יודע למה, אולי בגלל כל נסיעות הרכבת האלה במזרח אירופה, אבל בלילות האחרונים רוב החלומות שלי קשורים איכשהו למחנות או לשואה. זו הסיבה שאתמול בלילה כמעט חטפתי התקף לב כשבאמצע שיחה עם איזה קצין נאצי בחלום שלי, מכת יד אימתנית נחתה לי על הראש וצעקה "קרמר, תישן על הצד".  בבוקר סגל סיפר לי שהוא העיר אותי כי הנחירות שלי הפריעו לו לישון והיות והיה ממש חשוך בחדר הוא קצת פיספס לי את הבטן והגיע בטעות לראש. אם הוא לא היה מוסיף ש5 דק' אחרי זה כבר נחרתי שוב כאילו כלום לא קרה, כנראה לי היתי מגלה לעולם שהואשמתי וחטפתי על נחירות שלא היו בכלל באחריותי, אלא של הצרפתי שישן במיטה מעלי ובאמת נחר כל הלילה. העניין הוא שאחרי שסגל העיר אותי, לקח לי כשעה להירדם, שעה בה הצרפתי מעלי לא הפסיק לנחור וסגל לא הפסיק לחשוב שזה אני שמפיק את הרעשים.

קמנו ממש מאוחר, נדמה לי שכבר היה אחרי 14:00, כשמלבד השכמת הבזק של סגל, אני זוכר רגע בבוקר בו נפתחה הדלת חלקית ויכולתי לראות את המנקה, שהיתה מיותר לציין מהמהמת,  עומדת עם מגב ביד שמאל, דלי ביד ימין ובינהם פרצוף מבואס למראה 8 גברים ישנים וחדר שנראה כאילו עבר בו טורנדו במהלך הלילה ועירבל את תכולת התיקים של כולם ואז הניח אותה על הריצפה. היא נאנחה, טרקה את הדלת ונעלמה. אני נירדמתי שוב.

מאז הצהריים, הספקנו בעיקר לא לעשות כלום, חוץ מסיבוב קטנטן למסעדה מקומית נהדרת שמעוצבת כמו מכרה מלח, כאות הזדהות עם מכרה המלח המפורסם של קרקוב שנמצא מחוץ לעיר ואמור להיות האטרקציה השנייה בטיבה אחרי אושוויץ (ממש יופי של תואר), ולאחריה סיבוב בין חנויות הטיולים המדהימות שיש כאן (Vaude, Mamuth, marmot, La sportiva) יש פה פשוט הכל, וממש בזול (סגל ציין שלא ידע שפולנים חזקים כל כך בטיולים והוסיף את זה על כן לקורות החיים של המדינה הזו. כעת זה נראה כך – פולין, תחביבים: טיולים, רצח עם").

חזרנו לאכסנייה ופגשנו חבורת יהודים אוסטרליים בני 19 שעושים סיבוב באירופה שהכותרת הטובה ביותר עבורו היא "סקס סמים ומחנות השמדה", כחלק מהסיור הם אפילו עברו בת"א, שם התנסו בעיקר בשני החלקים הראשונים. כשסיפרתי להם שהיתי סרן בחיל האוויר (זה נשמע ממש טוב באנגלית) הם החליטו שאני הגיבור הלא רישמי שלהם. עוד באכסנייה איתנו רביעיית צרפתים שאני  פשוט לא יכול לסבול, ניסיתי לחשוב הרבה מה אצלם כל כך מעצבן אותי והגעתי למסקנה שזה פשוט בגלל שהם צרפתים.

טוב, ארוחת ערב עומדת להתחיל. והפעם בתפריט – מעדן מקומי בצורת מרק עוף ובתוכו ביצה וחתיכות בייקון. אני אנסה לתפוס לי כל אחד מהם בנפרד לפני שיעשו את המעשה הנורא ויאחדו בינהם.

היתה עוד אטרקציה שהציעו באכסניה אצלנו. זה נראה ככה:

לא יודע מה איתכם, אבל אני מעדיף פשוט לכרות לעצמי את הביצים בנוחיות בחדר.

-<למעבר לפוסט הבא>-