מי הזיז את הוינה שלי?

Post date: Sep 27, 2010 7:59:31 AM

26/9/10            19:12

אתמול היה יום מנוחה טוטאלי. חוץ מהאצבעות שלי שהתרוצצו ממקש למקש על הלפטופ, לא הזזתי אף שריר מגופי. ישבתי בלובי האכסנייה, כותב, קורא, עורך ומדי פעם מגניב מבט לאוסף התיירים המגוון שמתהלך פה הלוך ושוב בלובי האכסנייה. עשיתי חישוב גס שכל יום, הודות לאלכוהול הרב, השינה המעטה, התזונה הלקויה וחוסר המעש הכללי, אני מוסיף 5 שניות לתוצאת הריצה שלי ל10 ק"מ. יוצא שבחודשיים שבהם אטייל אני מוסיף 5 דק' לתוצאה, שזה בערך כמו למחוק שנתיים של אימונים. וואו, זה כל כך שווה את זה!!

תוך כדי עבודה על הלפטופ שמתי לב שסגל, אשר רוב היום טיפס פה על הקירות באכסניה, יוצר אינטרקציה עם בחור שהתיישב לידו בספה בלובי. בזמן האחרון סגל מפתח שיחות עם בני המין הלא נכון ואני מתחיל לחשוש לבריאותו. אני חושב שאני אקח אותו לרופא כשנגיע לפראג, כלומר לזונה.

בשלב מסויים סגל צעק לעברי באנגלית "אוקיי, אז אנחנו הולכים לאכול ?". ומשהו בצורת הרבים של המשפט נתנה לי תחושה ש"אנחנו" זה לא רק אני והוא.

הבחור שסגל היכר נקרא דימה, שעל פי הפרזנטציה של סגל, הוא היהודי היחידי שחי במינכן, בחור קשוח למראה, בן 21,  אשר לפני כ-12 שנים נדד מאוקראינה מולדתו ביחד עם הוריו אל מינכן. הוא דובר רוסית, גרמנית, אנגלית וצרפתית. וכמו שישראלי מצפון הארץ קופץ ליום חיפוש דירות בת"א טרם תחילת לימודיו באחת האוניברסיטאות באזור, כך דימה הגיע לוינה למספר ימים מרוכזים בהם חיפש, ללא הצלחה, דירה וינאית לחברתו ולעצמו, אשר בקרוב יתחילו את לימודיהם בעיר.

אחרי ארוחת ערב במסעדה סינית אמיתית - כזו שהאוכל בה לא מזוהה, האנשים לא מובנים ולא כי הם מדברים אוסטרית ובעלי המקום אוכלים כמו ברברים בשולחן לידך, המשכנו למועדון בשם Flex, מקום שדימה היה בו 3 פעמים אבל לא זוכר היכן נמצא או איך נראה כי בכל פעם שהלך לשם היה שיכור מת.  כשסיפר לנו שלגרמנים יש קטע כזה לשתות מלא בבית ואז לצאת שיכורים למועדון אמרתי שגם לרוסים יש קטע כזה והוא אמר "לא, לרוסים יש קטע לשתות מלא ואז לא לצאת למועדון אלא לשתות עוד ללכת מכות ולהקיא".

במועדון אני היתי היחיד עם זקן פשוט כי שאר האנשים עדין לא יכולים לגדל אחד כזה. הבנות היו יותר גבוהות מהבנים כיאה לתחילת גיל ההתבגרות. סדר הגילאים של הנוכחים במקום, מהגבוה לנמוך היה –  ראשון סגל, חצי שנה אחרי זה – אני, 6 שנים אחרי זה דימה, ואז עוד 5 שנים אחרי מישהו שנראה לי שאולי כבר חגג יום הולדת 16. מה שכן, מוזיקת דראם אנ בייס שכפי שסגל תיאר אותה מאוחר יותר – "הטובה ביותר שיצא לי לשמוע, והיתי בהרבה מסיבות דראם אנ בייס", יצרה אווירה ממש טובה ואט אט החל המועדון להתמלא במקומיים ותיירים שחלקם עוד ראינו באכסנייה.

בשלב מסויים פגשתי בחורה מקומית בשם קטי (קטרין) שהתבררה להיות, לדבריה, "סטודנית עצלנית לפסיכולוגיה" שכן היא בת 26, לומדת כבר 6 שנים ועדין מחכות לה שנתיים נוספות של לימודים. מסתבר שבגלל שזיגמונד פרויד היה מוינה הם החליטו פה שלימודי פסיכולוגיה צריכים להיות מספיק קשים ומעיקים כך שישאירו אותך עם צורך עז לבקר אצל פסיכולוג כשאתה מסיים אותם. היא חפרה לי בשכל על זה שהיא טבעונית ולמה כולם צריכים להיות טבעוניים. היא לא ידעה עם מי יש לה עסק ואחרי שעה שבמהלכה הוצאתי אותה מהשוק הראשוני שתקף אותה מכך שאני ישראלי (נראה לי שהשם המלא שלה זה קטרין הימלר) הצלחתי להוציא אותה גם מהשטות הטיבעונית שלה. היא לא ידעה איך לבטא את התסכול שאחז בה,  אז היא פשוט נישקה אותי וחזרנו לרחבת הריקודים. ב5 בבוקר חזרתי לאכסנייה ושמתי שעון ל9:30 בבוקר (צ'ק אאוט ב10:00. זו גם הסיסמת ווי-פיי של המקום. ממש מעצבן שזו הסיסמא, זה מעשה נורא צה"לי לעשות – לגרום לך לזכור פרטי מידע שחשובים לאחראים עליך ע"י דחיפתם הלא הקשורה אל תוך שגרת הפעילות שלך).

בלילה ישנתי בדיוק שעתיים. או יותר נכון, פעמיים שעה. שכן היא חולקה לשעה מהרגע שנרדמתי ועד שקימברלי התעוררה בקול שאגה רם ובמשך כחצי שעה נתקלה בכל דבר רופף וחורק שהיה בחדר תוך שהיא דורכת ומקבצ'צ'ת שקיות נילון, ועוד כשעה עד שהשעון העיר אותי ב9:30.

תוך כדי אריזת התיק בדרך לעזיבת החדר, גיליתי שגנבו לי את הנעלי אצבע והקרבינר שחיבר אותן לתיק (ככל הנראה ברכבת, או שקימברלי נזקקה לתוספת ברזל ועל הדרך אכלה גם את נעלי האצבע), אולי זה לטובה וימנע ממני להתפתות להסתובב עם נעלי אצבע בצפון אירופה הסתווית. חבל רק על הקרבינר.

בלובי, בזמן הצ'ק אאוט, פגשנו את דימה אשר היה די חסר מעש וחיפש חברה עד לערב, אז הוא חוזר לביתו במינכן. נטולי מקום לינה ללילה הקרוב, הבנו שהגיע הזמן להיסגר סופית על יעדנו הבא. לאחר שקלול כל הפרמטרים בחרנו להמשיך לקרקוב אליה נגיע ברכבת הלילה מוינה. כשדימה שמע את זה הוא ציחקק ואמר שאנחנו דפוקים ושנצטער על זה והוסיף שהפולנים מסריחים. "וחוץ מזה" הוא אמר "אין על אוקטוברפסט, עדיף שתסעו למינכן". סגל הכריז בבטחון שאנחנו עדיין נגיע למינכן ואז הזכרתי לו שלא ארזנו את מכונת הטלפורטציה שלנו ולא אנחנו לא עוברים במינכן, זה פאקינג לא קשור ואפשר באותה מידה לעבור בת"א. לא שיכנעתי אותו. אני לא יודע איך, אבל הוא עדיין מתכנן לעבור במינכן. מצורפת מפה שמתמצתת את חוסר ההיגיון של סגל:

הסיבה שבחרנו בקרקוב, וזה טיפ לבחירת יעד טוב בכל טיול, היא שבחיפוש אחר אכסניות בעיר התגלו מקומות שקיבלו כמויות אדירות של ביקורות מדהימות, בעיקר בקטגורית ה"כיף", מה גם שביקרתי בעיר פעמיים בחיי בנסיבות מאוד שונות ותמיד אמרתי שזו עיר מעניינת ואני היתי רוצה להגיע אליה פעם באופן עצמאי ולהסתובב בה כאוות נפשי.  טוב נו, על מי אני עובד, אנחנו נוסעים לקרקוב בעקבות בחורה, זו שפגשנו בבודפשט ושאת שמה אנחנו אפילו לא יודעים להגות נכון. אידיוטי אבל רומנטי, מתכון טוב לסרט הוליוודי זול.

הזמנו שני לילות באכסניית Greg&Tom Junior שבלב העיר קראקוב, ביררנו לגבי מזג האוויר הצפוי לנו – 11 מעלות ביום, 4 בלילה, גשם כבד. נהדר! סגל הולך לאבד אוזן ואצבע, ויצאנו למרכז העתיק של וינה חמושים במצלמה וברוסי מצחיק בשם דימה. משום מה מטריה לא היתה חלק מהתחמושת שלנו, על אף הגשם שירד לסרוגין. (רשמית, עדיין אין לנו מטריה, ולמען האמת עד כה באמת שלא היה צורך באחת כזו יותר מדי. לא האמנתי שנשרוד שבועיים באירופה, בסתיו, בלי מטריה.)

יצאנו יחד לשיטוט בעיר העתיקה, אותה דימה זוכר במעורפל משלושת ביקוריו הקודמים בעיר, שכן לדבריו הוא היה שיכור רוב הזמן. הוא כל הזמן חזר על זה שאיפשהו ממש קרוב יש בניין ממש גבוה ויפה אבל הוא לא זוכר איפה ובכל פעם שעברנו ליד בניין גבוה הוא אמר שזה הבניין ואז כעבור 200 מ' שינה את הגרסא שלו כשבניין חדש צץ מעל אופק הגגות.

דימה וסגל מנסים להבין איפה אנחנו

התחיל להיות קר בשלב מסויים

בנות, זה השלב בו אתן נאנחות ואז אומרות באיטיות "איייייג' אנד אאאאמ"

ביקרנו בכנסיית StephanDom.  ולאחר שוטטות ברחבי העיר העתיקה (הכל היה סגור בגלל יום ראשון) נפרדנו לשלום מדימה שהלך לראות דירה במרכז העיר (מדהים כמה שת"א יקרה – שכירות בדירה במרכז וינה, העיר שנחשבת לעיר הטובה ביותר למגורים בעולם, 50 מ"ר , 2 חדרים, נעה בין 700 ל800 יורו לחודש. לא שונה בהרבה מת"א)

בתוך הקתדרלה יש מגוון פסלים מיוחדים:

"20 דקות על 150 מעלות והארמדילו מוכן!"

"דליקטוסיק!"

"חבר'ה מצחיק מאוד, יאללה תורידו אותי, זה ממש כואב בידיים"

"בככככיייףףףף"

אכלנו אוכל תאילנדי מעולה והעברנו את יתרת הזמן בבריחה מהגשם המציק ורביצה בלובי הגסטהאוס בהמתנה לרכבת לקרקוב שיוצאת ב22:08.

אין לי  הרבה מה להגיד על וינה. מאוד מסודרת. יפה. אנשים מנומסים ואדיבים. אוכל טוב. יקרה אך לא הכצעקתה, די מזכיר את המחירים בארץ. אחת ממערכות המטרו היעילות ביבשת. מקומות הבילוי עומדים בציפיות וסיפקו לנו לפחות לילה אחד של הנאה צרופה. אם בכל זאת אני נשמע מסתייג, זה בגלל שבהשוואה לבודפשט או אפילו לסופיה, וינה זה די בית אבות המאוכלס על ידי צעירים. 3 שעות נסיעה מפרידות בין וינה לבודפשט, ואם אתם באמצע הדרך וצריכים לקחת החלטה, אני היתי בוחר בפנייה לבודפשט.

מוכנים ליציאה לרכבת לקרקוב

-<למעבר לפוסט הבא>-