אין לי ראש למילים ארוכות

Post date: Oct 08, 2010 2:22:29 AM

8/10/10             1:11

ברלין, עייפת אותי. בקושי מצאתי זמן לכתוב מרוב התרוצצויות ובילויים בעיר האינסופית הזו.

"נח על השטארסה"

הגענו לברלין לפני שלושה ימים ברכבת וכשיצאנו מהתחנה והראנו לנהג המונית את הכתובת של האכסנייה הוא יצא אל מחוץ למונית, גירד בראש ואמר "ציגלר-שטארסה.. זה די קרוב, אתם יכולים ללכת ברגל". קיבלנו הוראות ניווט מהנהג שכנראה עוד לא הבין שכנהג מונית הוא אמור לעשות כסף על ידי זה שהוא מסיע אותך ליעד ולא על ידי זה שהוא מסביר לך איך להגיע אליו, ואחרי מסע פילים של כ 4 ק"מ שכלל מעבר ליד התאטרון המפורסם עם השם הקליט – פרידריכשטדפאלאסט, הגענו רצוצים ועייפים לאכסנייתו ליומיים הקרובים - BaxPax.

הדבר היחיד שעמד לצידנו בדרכנו לאכסנייה, והיה כך גם עד כה ועדיין עומד, זה מזג האוויר המדהים. אם היו אומרים לי שמתוך שלושה שבועות באירופה אצטרך לסבול מיומיים גשומים בלבד (יום בבלגרד ויום בקרקוב) היתי חותם על זה בעניינים עצומות. ברלין בנתיים מפתיעה במיוחד בהיבט הזה כשבשלושת הימים שלנו פה לא רק שלא היה סגרירי או גשום אלא שמשי למדי ואפילו חמים, יותר אפילו מקרקוב, פראג ווינה שהיו קרירות למדי. והתחזית בנתיים משתפת פעולה גם ליומיים הקרובים.

האכסנייה נמצאת במיקום מעולה (במה שהיה פעם הרובע היהודי) אך עם זאת אני לא ממליץ לשהות בה ולו מסיבה אחת קטנה והיא שהברז במקלחת, כמו גם האור, הם על טיימר מעצבן שכל 10 שניות דורש ממך ללחוץ מחדש על ידית הדוש כמו גם לזוז בפראות כדי שגלאי התנועה שבחדר ידליק את האור. וגם די יקר הסיפור הזה -  24 יורו לחדר עם עוד 4 נחרנים.

מהר מאוד הערב ירד ובי בער הרעב (וואו, תנסו להגיד כמה פעמים ומהר "הערב ירד ובי בער רעב") לאוכל ולמצלמה חדשה, אז יצאנו לסיבוב במתחם המטורף אלכסנדרפלאטס, שם מצאתי את אהובתי החדשה. היא שחורה, קטנה ורואה ממש טוב בחושך, ולא, זו לא תצפיתנית אתיופית גמדה. קוראים לה קנון s95 והיא מה שנקרא - מצלמה. סגל היה בהלם מהמהירות בה קניתי את המצלמה הזאת. נכנסתי לחנות, לקחתי את הקופסא, נפטרתי מ400 יורו ויצאתי. לא דיברתי עם אף אחד בדרך. חשקתי במצלמה החדשה הזו של קנון עוד בארץ טרם היציאה לטיול אך היא עוד לא הגיעה לחנויות, כנ"ל בכל הערים האירופאיות עד פראג, שם ראיתי אותה לראשונה, אך בחנות שאפילו סוללה לא היתי קונה בה. אך פה בברלין, כמובן שהיא חיכתה לי. ואני מיד קפצתי על המציאה.

בשעת בוקר מאוחרת יצאנו לשיטוט בעיר שהתחיל ברייכסטאג

משם המשכנו לשער ברדנבורג המפורסם

אי אפשר לזכור אף אחד מהשמות של המונומנטים בעיר הזאת, אז כמו כל שער חשבנו בהתחלה שפשוט נקרא לו שער הניצחון. אבל אז נזכרנו שגרמניה מעולם לא ניצחה באף מלחמה אז הוחלט שמעתה והלאה הוא יכונה שער ההפסדון. משם המשכנו במסע רגלי לאורך שדרת פרידריך-שטראסה המדליקה אל מוזיאון הטכנודע הגרמני שמרכז את כל הפיתוחים הגרמנים בעולם הניווט והשיט, הטיסה והרכבות בבניין אחד, ובבניין אחר מכשור לאריגה וצרפות ועוד בניין שמציג דודים וברזים ענקיים שמה שמשותף לכולם זה שפעם זרמה בהם בירה. אני מניח שהיתה אי הסכמה מסויימת על תכני המוזיאון בין מקימיוהמוזיאון

גאוני

מפחיד

"אני מוכן לקבל את כל החוסר הגיון שיש ברעיון הזה, חוץ מדבר אחד - התרנגול למעלה חייב לרדת"

הופתעתי לראות במוזיאון, בחלק שעסק ברכבות, קרון עץ מקורי מהסוג שהוביל יהודים למחנות ההשמדה. ממש אפשר היה להיכנס פנימה ולחוש במה מדובר. בשביל סגל זה היה יותר מדי והוא פשוט התרחק משם. אני דווקא עשיתי סרט לתיעוד הדבר הדי מזעזע הזה.

כשיצאנו מהמוזיאון סגל העיר שזה מוזיאון מעולה כי הוא מסכם את כל מה שאדם צריך לדעת על העולם – טכנולוגיה, שואה ובירה.

בערב יצאנו ל"פאב-קרול" שאמור להיות הטוב מסוגו בעיר, לצד עוד 100 כאלו שאמורים גם כן להיות "הכי אוטנטים ומדליקים בברלין". יצאנו תחילה לבר שנראה כמו מועדון מעריצים של מלחמות. לא משנה איזה, פשוט מלחמות.

שם הכרנו שתי בחורות מקסימות בשם קייטוואנט וקתרין, הראשונה קנדית ממוצא הודי והשנייה גרמניה ממינכן שבאה לטיול לברלין. הן החברות הכי טובות בעולם ובצורה מוזרה למדי השפה שממקסמת את ההבנה שלהן אחת את השנייה היא דווקא צרפתית. 

"בלי פלאש, אני מבקש!"

פגשנו גם בחור ישראלי בשם דרור ואני מציין את זה רק כמקרה מייצג לתופעת ריבוי הישראלים שהעיר סובלת ממנה. זו העיר הכי "מאושרלת" שנתקלנו בה עד כה באירופה וזה קצת מבאס למען האמת. בשביל לפגוש ישראלים יכולתי להישאר בארץ. המשכנו לבר אחר ואז לעוד בר אך את המשך הערב אין ביכולתי לתאר, והפעם דווקא אין לזה קשר לאלכוהול. פשוט סגל עיצבן אותי ונטשתי את המקום חזרה לאכסניה.

קמתי בבוקר לצלילי הקאותיו של אחד האוסטרלים שאיתנו בחדר, סידרתי את התיק ויצאנו לביתנו החדש בעיר לשלושת הימים הקרובים, גסטהאוס בשם "רייס א סמייל". מקום המצהיר בגאווה שכל הכנסותיו מועברות, מבלי שיגעו בהן, לילדיה הרעבים של זמביה. לי יש רק שאלה אחת בעניין, מה זה זמביה?  הדרך לגסטהאוס כל כך מסובכת שטרם הגעתך למקום הם שולחים לך סרט וידאו שמסביר איך להגיע. חבל רק שצילמו אותו כשהכל מכוסה שלג. במעלית בכניסה יש שני כפתורים בלבד - קומה 4 וקומה 7. האכסנייה, שהיא למעשה דירה בבנין מגורים, ממוקמת בקומה 5 ואין מעבר פיסי בין ארבעת הקומות הראשונות לקומה חמש ומעלה. אנחנו ישנים בחדר "זברה" שנמצא ליד חדר "החתול הגדול" ובתוך החדר שלנו יש דלת שכתוב עליה "חדר הפיל" ואני מפחד לדעת מה באמת יש שם. אני רק שומע כל הזמן רעשי צחקוק מפחיד מבפנים.

מבולבלים? גם אנחנו.

אחרי צ'ק אין אצל פקיד הקבלה התורן, בחור בריטי בעל אוצר מילים של cool ו ok, הלכנו ל"אי המוזיאונים" (אי בנהר שבו מרוכזים מספר מוזיאונים מרכזיים) וביקרנו במוזיאון הפרעונים אשר מאוד הרשים את סגל וקצת פחות אותי. הדבר העיקרי שלמדתי זה שלפרעונים היה מן קטע כזה לנפנף לשלום אחד לשני רוב הזמן, ובשאר שעות הפנאי שלהם הם ניסו לתת כיף אחד לשני ללא הצלחה יתרה. 

"מתכון פרעוני להכנת קרפלעך"

"קצת חומר קריאה לחנוט הטרי"

"מצאת אחד כזה במגירה של סבא? מזל טוב, אתה מיליונר!"

"גם האדם הקדמון היה צריך להוציא דברים חמים מהתנור"

לפני זה עברנו גם בברלין-דום שזה עוד מבנה מרשים שנראה עתיק למרות שנבנה מחדש אחרי המלחמה.

חזרנו לאכסנייה מותשים. והיום בפעם הראשונה מזה 23 ימים, אני לא יוצא, לא שותה ובעיקר לא זז. מחר נעשה יום מנוחה נוסף שיכלול בעיקר סיור למה שנשאר מהחומה המפורסמת שחצתה בעבר את העיר.

סגל החליט שהוא מאריך את השהייה שלו איתי בעוד כשבועיים וחצי על מנת שיוכל להמשיך לקחת חלק בהמשך המסע הזה, שעליו הוא אמר היום "קרמר, אני חוויתי וראיתי כל כך הרבה דברים שונים ומיוחדים בשלושת השבועות האחרונים שאני לא יודע איך זה שאני לא ממלמל עכשיו איזה שלושה ימים רצוף". התכנון הוא להמשיך מברלין לקופנהגן, משם לשטוקהולם ומשם לשתי מדינות שכרגע הציפיות שלנו לגביהן בשחקים – אסטוניה ולטביה. ואחר כך לרוסיה, או יותר נכון - סנט-פטרבורג. שם סגל יעזוב אותי ואני אשאר נטוש בסוף העולם במינוס 15 מעלות. בדיוק כמו שאני אוהב.

במקור תכננו לרדת דרומה מאסטוניה, דרך כל המדינות האקס-סובייטיות, עד לרומניה אך התברר שבלרוס דורשת ויזה, מה שידרוש מאיתנו להישאר לפחות שבוע להוצאת ויזה בעיר מסויימת שבה אני לא דובר לא את השפה הבלרוסית ולא את השפה המקומית ואם ייצא לכם לראות את הטופס לבקשת ויזה לבלרוס תבינו שמדובר במשימה לא פשוטה, מה גם שאין מקום שבאמת שווה להישאר בו שבוע שלם. בלרוס יושבת בדיוק על הדרך ועל כן שינינו תוכניות. מה שכן, תוך כדי חקירת הנושא של ויזות למדינות הבלטיות, הגענו לאתר משרד החוץ (הישראלי) שם מפורטים דגשים לגבי נהלים והתנהגות במדינות שונות בעולם. לא מצאנו משהו רלוונטי לגבי מזרח אירופה והמדינות הבלטיות. מה שכן גיליתי, זה שביצעתי עבירה פלילית בנפאל שדינה מספר שנות מאסר. (מסתבר שאסור להשתמש ברופי הודי בתוך נפאל, בעוד שאני בעודי בנפאל השתמשתי מספר פעמים בשטר של 200 רופי הודי כאילו היה שווה לשטר של 250 רופי נפאלים, זאת אחרי שהמקומיים הרגילו אותי לכך. (יש לי סיפור ממש מצחיק על העניין הזה עם נהג מונית נפאלי, אבל אני אשאיר את זה לבלוג אחר בזמן אחר).  מלבד בלרוס לקח לנו זמן להבין אם צריך ויזה לאסטוניה; לבסוף מצאנו פורום שבו תחת הכותרת המזעזעת – "דחוף עזרה עזרה!! חייב להגיע לארוויזיון באסטוניה!" היה רשום שאין צורך בויזה למדינה. 

ברלין היא עיר בהחלט מיוחדת, עם שילוב מעניין של ישן וחדש. בעיקר חדש. גם הישן פה רק נראה כזה ברוב המקרים שכן הפצצות של בעלות הברית דאגו להפוך אותו לאבק. 

"מה שלא הופצץ,  נורה"

נראה גם שבתהליך הדנציפיקציה שהאמריקאים ביצעו כאן הם הטו לקיצונית אחרת את האופי הגרמני של העיר וכמעט כל רחוב שני כאן הוא בעל שם יהודי, כמו רוזנטל-שטארסה, שילר-שסטרסה, צימרמן ועוד ועוד.

"הברלינאי המפורסם"

מערכת התחבורה הציבורית כאן היא המורכבת והמסועפת ביותר שיצא לי לראות. ברגע שאתה משתלט עליה אתה מבין שאפשר להגיע מכל נק' לכל נק' בתוך דקות, אבל וואו כמה שזה מסובך. אני לא זוכר מתי בהיתי כל כך זמן על מפה בניסיון להבין איך לעבור בין שתי נק' בצורה הטובה ביותר, כמו שבהיתי על מפת הרכבת העירונית כאן. (יש S-bahn ו U-bahn שזה רכבת עילית ותחתית בהתאמה אשר מחולקות למספר קווים לא קשורים אשר בלילה בכלל משנים מספור ובנוסף יש עוד קווים קיקיונים עם מספור אחר עם האות m)

"יוצאים מהמטרו ליום יפהפה"

כל מי שפגשתי והיה בברלין תיאר אותה כעיר זולה ומגניבה. אז זולה חברים היא לא. היא זולה ביחס לפאריס ולרומא, או אולי ביחס לשאר גרמניה ומרכז אירופה. אבל חוץ מוינה (שהיא כמובן גם חלק מהחינגה של מרכז אירופה) ברלין יקרה יותר מכל עיר אחרת בה הינו עד כה. ואמנם הכל מתוקתק פה כמו שהגרמנים אוהבים אבל לא בצורה שמצדיקה את המחיר (22 יורו ללילה בדורמס לעומת 10-12 במזרח אירופה). לגבי המגניבות שלה – יש לעיר סגנון מאוד מיוחד, אין ספק. אומנות הגרפיטי פה שולטת חזק ובכלל העיר נראית כאילו אתמול הורידו את הלוט מעל כל הבתים. הכל חדש ובוהק. עיר מודרנית אמיתית עם ארכיטקטורה מאוד נקייה ועשירה באלמנטים שקופים וזכוכיתיים (הוסבר לי שהשימוש בזכוכית במקום קיר בהרבה מהמבנים הציבוריים בה להדגיש את השקיפות שיש לממשל כלפי העם). סצינת חיי הלילה פה נחמדה אבל הופתעתי לראות שבשונה מת"א למשל, מקומות הבילוי פה מתרקונים ונסגרים יחסית מוקדם. בימים הקרובים נחקור יותר את עולם המועדונים והמוסיקה האלקטרונית ששולטת פה ואז אני אגזור את דינה הסופי של ברלין בעניין. מה שבטוח, יש דבר אחד שבו ברלין לוקחת בהליכה כל עיר אחרת וזה הלבוש. אנשים פה פשוט שואלים את עצמם מה יהיה הלבוש הכי מוזר שהם יצליחו להרכיב ממה שיש בארון של סבתא שלהם ואז הם לובשים את זה ויוצאים לרחוב. זה דווקא נחמד בעיניי ויחד עם ציורי הקיר על הבתים זה נותן למתבונן תחושה מרחבית מאוד ציורית וקסומה. 

אז בנתיים הנה מקצת התמונות שהעיר הזאת יודעת לספק..

-<למעבר לפוסט הבא>-