ממזרים חסרי כבוד - חלק א'

Post date: Oct 02, 2010 7:3:2 AM

 30/9/10             19:20

פולניות ארורות. אני שונא לשקר, אבל לא השארתן לי ברירה. אחרי ערב וחצי של נסיונות תקשורת עם המקומיות התברר שלפתוח שיחה ב"אני מאחל לך שבקרוב תסבלי ממוות איטי וכואב" הוא עדין יותר טוב מלהגיד "הי, אני מישראל". ברוב המצבים אני גאה במולדתי ומוכן להלחם בחירוף נפש כנגד כל התבטאות התוקפת שלא בצדק את ארצנו הפרובלמטית. אבל המצב כרגע שונה. אני יכול להיות צודק ולסבול או שפשוט אהיה חכם ואהנה. ומעשה שהיה כך היה -

לאחר סיבוב הבארים מערב קודם בו בכל מקום שנכנסנו התחולל שינוי דמוגרפי ביחס הגברים והנשים ולא לכיוון הטוב, החלטנו סגל ואני שהכרותנו עם קרקוב מספיקה כדי שנצא לסיבוב מועדונים משלנו. התחלנו במקום שנקרא "קיטש" שהיה ריק. משם עברנו למקום שנקרא מיניסטרס2, שהיה מלא בכל טוב של שונאות ישראל. משם המשכנו ל Carpe Die שם, מכל הבנות, סגל הצליח למצוא דווקא בחורה בת 22 שאמורה להתחתן מחר. היא היתה עם חברה שלה ובת דודה של החברה.

לפני שהגענו למקום דיברנו על זה שחסל סדר מוצאנו הישראלי. היה ברור שאני ספרדי וכל שנותר היה למצוא זהות מתאימה לסגל ואז גם להסביר איך אנחנו מכירים ומה זו השפה המוזרה הזו שאנחנו מדברים ביננו (הצעתי שנגיד שזו אספרנטו). הוחלט שהוא יהיה יווני ואת שאר הקצוות לא סגרנו ואמרתי לו שאני אאלתר במידת הצורך.

סגל היה די עסוק עם המאורסת וחברתה ואני התחברתי עם הבת דודה שבכלל גרה באיזו עיירה השוכנת לאורך החוף הבלטי בצפון המדינה ונמצאת בביקור למטרות אנטישמיות כלשהן. שמה מיקה (דומיניקה) והיא בת 22 שלומדת רפואה משפטית אם הבנתי נכון. ומה לגבי עצמי? אני כמובו קרלוס רודריגז ממלאגה, ספרד.

"אז באיזו שעה אמרת שאת מתחתנת מחר?"

אני חייב להודות שאני לא בטוח ממה יותר נהנתי באותו הערב, מהבחורה או מאוסף האילתורים שבנו לאט לאט דמות שלא באמת קיימת. היא אמרה שהיא ממש אוהבת ספרדים ושהיא רוצה לבקר בקובה. אמרתי לה שאין לה מה לחפש בקובה אבל שמלאגה ממש יפה. במשך כשעה התנגן סשן של מוזיקה לטינית מוכרת, מה שרק חיזק את הדמות שלי וגרם לה להתמוגג עוד יותר ממוצאי הספרדי המובהק.

נפרדנו בעודה בטוחה שמחר אנחנו נפגשים שוב אחרי שאני מוסיף אותה בפייסבוק, מה שכמובן לא הולך לקרות. מגיע לה. אם היתי אומר לה שאני מישראל היא היתה פשוט הולכת. ככה זה כששופטים בן אדם על בסיס שטויות שמלמדים אותך או דברים שאתה רואה בטלוויזיה. אני שוקל כעת כן להוסיף אותה לפייסבוק כדי שהלקח יהיה ברור יותר עבורה. אט אט ביקורנו בפולין הולך והופך למסע נקמה יותר מאשר טיול תענוגות, או שאולי זה בעצם התענוג שבנקמה. פולין, מסתבר היא אחת המדינות הקתוליות האדוקות ביותר באירופה, ובהתאם כך תפיסת העולם שלהם שלא השתנתה משמעותית מאז המלחמה. אין פה גילויי אנטישמיות מוחצנים (צלבי קרס או התבטאויות של אנשים) אבל הם פשוט נרתעים מישראלים (ואני באמת לא יודע אם זה בגלל היהודי או הישראלי שבדבר. זה לא משנה מבחינתי).

אך, איזה אנטישמיות חמודות

בעוד מיקה ואני ישבנו על אחת הכורסאות בקיטש (סיימנו את הערב בקיטש, אותו מקום שהיה ריק כשהגענו אליו תחילה), ראיתי את סגל מסתובב הלוך ושוב ברחבי המקום שהלך והתרוקן, כששאלתי אותו מה קורה, הוא רק אמר לי "מישהו לקח לי את המעיל". הטמפרטורה בחוץ כללה מעלות בודדות ואלמלא המקום היה 100 מ' מהאכסנייה שלנו, היתי מוצא את סגל קפוא איפשהו בדרך חזרה לאכסנייה.  

מאז שסיפרתי לסגל על עלילותי מאמש הוא לא מפסיק להתקף בפרצי צחוק רנדומליים בתוספת הערות כמו "קרמר, אתה דפוק, אבל בקטע טוב".

החדר שלנו הוא איזור זמן בפני עצמו, למעשה הוא אזור בו הזמן לא זז. התריס סגור כל הזמן ולאור בחוץ אין שום קשר עם האור שבתוך החדר. לא משנה מתי אנחנו הולכים לישון אנו קמים בסוף ב14:00, לא לפני שהמנקה יורה אוסף קללות עסיסיות בפולנית כשהיא מגיעה לנקות בבוקר, רק כדי לגלות שבמלחמה בסדר ובניקיון, היא הפסידה. מדהים שהיא בכל זאת מנסה את מזלה כל בוקר מחדש.

אתמול לעומת זאת התעוררנו ב10:30 בבוקר. התעוררנו לצעקותיו של פקיד הקבלה. זה נשמע בערך ככה - "אוקיייי חברה, צ'ק אאוט, אתם מאחרים."אני צועק לו חצי מתוך שינה "לא, אנחנו לא". "אתם כן" הוא ענה לי. "מה השעה" שאלתי, "10:30" הוא ענה. "אז יש לנו בדיוק עוד 23 וחצי שעות עד לצ'ק אאוט" הערתי לו, "הארכנו ביום". הוא אמר "לא", סגל אמר לו "כן" ואז היה רעש של ניירות מתחככים אחד בשני וקול מתנצל אומר "האא נכון נכון" ואז מלא קללות שכללו את השם "קישה" (שמה של פקידת הקבלה במשמרת שלפני), מטומטמת וטיפשה. יחד עם הבחור מהקבלה הגיעה קבוצה של 4 אוסטרליות שבדיוק עשו צ'ק אין אשר מאז לא ראינו אחד את השני שלא במצב שינה. אנחנו עד כה בהפרש של 12 שעות בסדר היום ביחס לשלהן. 

את יום האתמול העברנו בעיקר בהליכה למפעל של שינדלר שהיום מתפקד כמוזיאון. אני לא יכול להגיד שום דבר על המקום, היות ומעולם לא הגענו אליו. סגל היה אחראי על הניווט ובמשך כשעה הלכנו והלכנו, חצינו את הנהר, והגענו לשכונת מגורים בה סגל הצהיר שהמפעל חייב להיות.

קרקוב האפרורית

אחרי בירור עם מקומית הבנו שהלכנו בדיוק לכיוון ההפוך ממה שהינו צריכים, כבר הינו קרובים יותר למינכן מאשר למפעל של שינדלר. אמרתי לסגל שאני מוותר על המפעל, מה גם שהחלטתי שאני לא רוצה להכניס לטיול ענייני שואה, אפילו אם הם מעניינים. אז הלכנו למפעל אחר, כזה שמייצר כנפי תרנוגולות חריפים שמקורם בקנטקי. אכלתי כמות כנפיים לא הגיונית ולפני שהספקתי לעכל אותם התחילו לשפוך עלינו באכסנייה כמויות שוטים מכל המינים והצבעים כהכנה לסיבוב הברים אליו יצאנו מאוחר יותר. 

לאחר מסיבת הכיתה המצחיקה הזו שהתנהלה כולה בתוך האכסנייה יצאנו למועדון בשם Frentic שבו אמור להיות קוד לבוש מחמיר. איכשהו חולצת התאילנד שלי עברה סלקציה ואפילו זכתה במחמאה בכניסה. במועדון הצטרפו אלינו שלושה טיפוסים חדשים שהגיעו לאכסנייה באותו היום שנראו כמו מחבלים פקיסטנים אך התבררו להיות קנדים ממוצא סרי-לנקי ובחרייני. הם התגלו כחברותיים ואינטילגנטים ביותר ומאוד שמחו לפגוש ישראליפ אמיתים. הם הפתיעו אותי באהדה שיש להם לישראל והשנאה כלפי מדינות ערב שסביבנו. הם בעיקר שונאים את ערב הסעודית שם מסתבר עברו השפלות קשות באחד מביקוריהם האחרונים עקב היותם נוצרים (הופתעתי לשמוע שבבחריין יש ריכוז נוצרים גבוה). בכל מקרה, החברה האלה הוסיפו הרבה פלפל ליציאה ולמחרת בבוקר התברר לי שבמהלך הלילה הם הגנו על איזה בחורה פולנית שהוטרדה על ידי שיכור מקומי, ועל פי העד לאירוע שסיפר את הסיפור, זה נגמר בכך שהפולני שכב ברחוב עם צלקת חדשה ומדמדת דומה לזו שיש להארי פוטר רק על כל הפנים.

העמודים הצהובים האלה זה בירה ממש טובה, ובשונה מכאלה שראיתם בעבר, לאלה אין סוף למעלה.

הערב היה מאכזב למדי, כלומר המוסיקה היתה מעולה אבל היתה אווירה סנוביסטית במקום שיצרה אצלי דחייה מסויימת. עזבתי לבסוף לטובת שנת לילה טובה.

קמנו בבוקר (14:30) ואחרי ארוחת צהרים הלכנו לאטרקציה המקומית הטובה ביותר – Galeria Krakowska, הקניון המקומי. יש במקום המדהים הזה כל מה שבן אדם צריך בחיים - מזג האוויר נעים, מוזיקת רקע טובה, בחורות מהממות, חנויות זולות ואוכל בכמויות. זו הסיבה שהעברנו את עיקר אחה"צ במקום, מה גם שרציתי להוסיף ג'ינס חדש לארסנל שלי. Zara סיפקה את הסחורה והלילה בפעם הראשונה לא אלבש את אותו הג'ינס שלבשתי בשבועיים האחרונים.

טוב, צריך להתכונן ליציאה. מחר אנחנו עוזבים את קרקוב לטובת פראג, משמע ב 10:00 בבוקר כבר צריך להיות עם תיק מסודר מחוץ לחדר. עד כה היתה לי נטיה לחזור בלילות האלה הכי מאוחר והכי הפוך. אין תלונות.

חלק ב' יעלה בקרוב ובו עלילותיו של קנדי פרוטסטנטי בשם ראיין קרמר. יש למה לחכות..

זה די ממצה את קרקוב - סיור לאושוויץ ומתחת "סיבוב טעימות וודקה ובירות"

פינת התמרור המוזר – והפעם, בשיא הרצינות אני לא מצליח להבין מה זה אמור להביע.

-<למעבר לפוסט הבא>-